איש הבירה

בתור חובב חורף, אם הייתה לי סיבה מיוחדת לאהוב את הקיץ בגלל החופש הגדול, היא נעלמה, ומגיל 18 אני מטפח שנאה גוברת כלפי העונה חמה, הייתי מוכן אפילו לוותר על יום הולדתי באוגוסט, אם היו מבטלים את החודש הארור הזה לגמרי.

מכיוון שכמו כל חובב אלכוהול טוב, אני מוצא נחמה בקיצים האחרונים בשלל בירות האיכות שפוקדות את הברים וחנויות המשקאות, ומכיוון ששמעתי על תופעת בישול הבירה הביתית, שחתי לעצמי- מה טוב הדבר והחלטתי לנסות ולבשל כמה ליטרים של בירת איכות לא מפוסטרת אמיתית, שתשכב במקרר ותעלה שקלים בודדים לכל בקבוק, במקום לשרוף עשרות שקלים על כוס בירה מיובאת בברים בעיר.
בחור עצלן אני לא, גם את דרכי במטבח אני מוצא. מלבד תבשילים, אני מכין במטבחי לבנה טובה מיוגורט, פסטה טרייה, אופה גם גרנולה ביתית, בקיצור –יש עדיין דברים טובים ששווים את הטרחה תמורת התוצרת המעולה והמחיר הזול.

שיטוט קל באינטרנט הבהיר לי שבירה היא דבר מסובך יותר מסתם בישול, לשם כך קראתי לשחר הרץ, מומחה בירה אמיתי, בעצם הבחור מוצא את פרנסתו מהוראת סדנאות בישול בירה, כך שהוא היה האדם הנכון לתפקיד. (בואו נודה באמת, יש לו גם מלא ציוד משלו שיכולתי לשנורר) וכך קבענו לנו סדרה של שלושה מפגשים: במפגש הראשון נבשל את הבירה, במפגש השני נבקבק אותה, ובמפגש השלישי נתכנס כדי לטעום את התוצרת. משחק ילדים.
מפגש ראשון: הרץ מגיע ומבהיר לי שבכלל אוגוסט זה חודש איום לבישול בירה, היא צריכה לתסוס בטמפרטורה נורמלית, ובמזג אוויר הגיוני שנע סביב 20 מעלות, ולא בסאונה התל אביבית, אחרת כל הבישול יכול ללכת לפח. ובכלל מי רוצה לעמוד סביב סיר ענקי ורותח ולבחוש עצמו לדעת במטבח הלוהט? אני מושך בכתפי, משפיל מבט ושותק, גם הוא כמו כל המורות שהיו לי אי פעם נישבר. יאללה מתחילים: מעמידים סיר ענקי, הרץ טוען שאם סבבה לך עם המים שאתה שותה מהברז, תבשל איתם, רק תדאג להרתיח אותם קודם. אני לא יודע, לא טעמתי את המים מהברז שלי כבר 12 שנה, מזל שיש לי מתקן למים מסוננים שאותם לא צריכים להרתיח, אלא רק להביא אותם לטמפרטורה של 60 מעלות. אחריי זה מגיע שלב הלתת, למי שלא יודע מה זה לתת, ורק יודע לדקלם "מים, לתת, כישות" בתור מרכיבי הבירה שכתובים על התווית, נבהיר כי לתת זה דגנים, בדרך כלל שעורה, שעוברים תהליך חלקי של הנבטה (כמו העדשים שהנבטנו בילדותינו על צמר גפן) דבר שהופך את העמילן בהם לסוכר. אחר כך כבר אפשר לקלות אותם בצורה כזו או אחרת, דבר המקנה לבירה טעמים שונים.

אנחנו הלכנו על תערובת כהה משהו, מתוך כוונה שהתוצאה הסופית תהיה סוג של לף בראון, את כל גרעיני הלתת משרים במים החמים למשך רבע שעה, בתוך שקית בד ומתחילים לטלטל אותה קצת בסיר, כמו איזה תיון ענקי. לאחר מכן מוציאים את הלתת ומרתיחים את הנוזל שוב ואז מכניסים את הרכז הנוזלי. "איזה רכז?!" אני שואל, הרץ מסביר שבירות ביתיות מייצרים עם רכז בירה, כלומר בירה כה מרוכזת, שמגיעה במיכל פלסטיק, עד שהיא דומה לדבש או מולסה סמיכה, ככה לא מייצרים בירה מסחרית, אבל כדי לבשל בצורה המסחרית, צריכים לקנות מכשור במחיר מכונית, ובבישול ביתי נפרדים רק מכמה מאות שקלים לציוד. אני קצת מתבאס כי פתאום כל העסק נראה לי כמו תערובת מוכנה להכנת עוגה, כשאתה בוחר איזה פירות ואגוזים לשים בפנים. ההרגשה כאילו זאת הבירה שלך ממש, נפגמת. מילא, ממשיכים.
שלב הכשות מגיע (חזרנו לשלב ה"מים לתת כשות" על התווית), הכשות הוא צמח מטפס רב שנתי, ממשפחת הקנאביים (מי אמר שהעיר יבשה אהה?), פרחי הכשות מעניקים לבירה שלוש תכונות חשובות: מרירות, ארומות פרחוניות ועשבוניות ויכולת שימור טבעית. מלבד זאת, לצמח זה תכונות בריאותיות חשובות.
אני לא רואה את כל היופי הבוטני הזה, כי כשות לבישול בירה ביתית מגיעה בצורת אוכל לארנבות, את הכשות הוספנו לבישול ועכשיו מגיע השלב המסובך, הוספת השמרים. את השמרים צריכים לשפוך לבירה כשהיא בטמפרטורה של קרוב ל-30 מעלות, אבל הנוזל עכשיו די רותח, והבירה עצמה עדינה. יש לנו פה נוזל חמים ומתוק, שהוא חגיגה לבקטריות, אותם אנחנו לא רוצים, כי הם ילחמו עם השמרים באכילת הסוכרים וייצור האלכוהול, השמרים פציפיסטיים בצורה מחרידה, ברגע שהם יבינו שהבקטריות אוכלות להם את הסוכר, הם יעשו אחורה פנה וייעלמו ללא שום מאבק, לוזרים. גם את מיכל התסיסה וכל כלי עתידי שבו נשתמש מעתה צריכים לחטא כדי להלחם בבקטריות, ממש חדר ניתוח, את הכל אנחנו מחטאים באמבטיה שלי עם תמיסת יוד מדוללת, המעלה העיקרית שלה - היא ללא ריח, ומתאדה במהירות.

כעת מתברר לי שבעצם בישלנו מחצית מכמות הבירה העתידית, רוב הנוזלים יתווספו בצורת קוביות קרח כדי להביא בירה רותחת לטמפרטורה נוחה בזמן שיא, אני חשבתי שאנו מתכננים מסיבה ולכן צריכים להצטייד בשתי שקיות קרח ענקיות, הרץ החליט ששופכים את הכל למיכל התסיסה, ועליו שופכים את הנוזל כדי לקרר אותו. חתמנו את מיכל התסיסה (20 ליטר בירה עתידית, בתוך דלי פלסטיק גדול, יש!( והתקנו את הנשם, הנשם שמחובר למיכל התסיסה תפקידו להוות שסתום חד כיווני שיאפשר לפחמן הדו-חמצני שנוצר במהלך התסיסה לצאת החוצה, שחרור הפחמן יוצר בועות אויר אותם אפשר לראות, וקצב הופעתן מהווה אינדיקציה מסוימת על התפתחות הבירה. אם לא הבנתם, רק באמצעות הנשם נוכל לדעת אם הבירה שלנו בדרך לקיבה או לפח. הרץ עזב אותי לאנחות, ואני נשארתי עם מיכל התסיסה, בבוקר קמתי וראיתי את הנשם מבעבע, ההרגשה דומה לגילוי כי הילד שלך עושה את הצעד הראשון, התרגשות.

מפגש שני לאחר שבוע – קניתי מחנות משקאות שני ארגזים של בקבוקי גולדסטאר ריקים להחזרה (אלו מהסוג של החצי ליטר), את הבירות לא מבקבקים בתוך בקבוקי מיץ הרי, אפשר גם לאסוף בקבוקי בירה כמו קבצן, אני פשוט שילמתי עליהם את הפיקדון. השרתי אותם היטב במים חמים, וגם קילפתי את התוויות, זאת הבירה שלי לא של טמפו. מסתבר שגם את הבקבוקים צריכים לחטא ולייבש עם תמיסת יוד, אני מכניס מעט תמיסה לכל בקבוק מנער ושופך, יש כאלו 40, לא קל. עכשיו אני מגלה שגם מוסיפים לבירה מעט תמיסת סוכר, בתור אוכל נוסף לשמרים, לאחר הבקבוק הגזים כבר לא יפלטו החוצה וכך הבירה תהיה מוגזת, זהירות! זהו שלב מסוכן, תוסיפו יותר מידי סוכר לשמרים, תקבלו 40 רימוני יד עשויים מזכוכית שמאיימים להתפוצץ אצלכם בדירה. יש גם פוקק נחמד שלוקח פקק שטוח וסוגר אותו על הבקבוק ואתה כבר יכול לדמיין את הטעם בפה. מה עכשיו? הבירה צריכה לתסוס לה לאיטה במשך שבועיים, כרגע יש לה טעם מבחיל משהו, שילוב של מתיקות נוראית עם מרירות איומה, ובלי גזים בכלל, בהמשך הכל אמור להתאזן.

מפגש שלישי לאחר שבועיים- היום הגדול הגיע, בבוקר הנחתי כמה בקבוקים במקרר, והגיע שלב האמת: מה ייצא: משהו מגעיל, חמוץ ולא מוגז שמרמז שכל התחרבש לי, או משקה מעודן? טעימה מהוססת...יש! הבישול הצליח לי. משקה כהה, שוקולדי משהו, בירה שהרבה יותר טעימה לי מלף בראון, האבסרוד – זאת לא בירה שמתאימה לאוגוסט ושפת הים, אלא יותר לארוחת ערב עם קדירת בשר וגשם בחוץ, אבל אני לא מתלונן. אנחנו טועמים עוד ועוד, אחוז האלכוהול שלה עומד על 5.8, (יש שיטה לבדוק, עם מצוף קטן שמחובר לסרגל שבודק את רמת הסוכר, והכל מחושב לפי נוסחה, לא הבנתי אותה ולא נלאה אתכם).

שלב הביקורות – אני כותב על אוכל, אני מכיר אנשים, הגיע הזמן לתת לטעום אותה לתותחים הכבדים. תחנה ראשונה ה"שישקו", חמארה בולגרית שמנוהלת על ידי מומחים בתחום האלכוהול. בתפקיד הטועם הראשון: אלעד דור, הבעלים של השישקו, והטמפל בר בחיפה, ובעברו מנהל המותגים בארץ של קרלסברג וטובורג: "יש פה מרירות מצד אחד ומתיקות מצד שני, אני גם מריח חרובים, אני אוהב אותן מוגזות יותר, אבל קל לשתות אותה, הגוף לא אגרסיבי כמו בבלגיות אחרות, גם צריכים להבין למה הקצף נעלם מהר, אבל זה אופייני לבירות ביתיות שמבשלים בארץ".רשמתי לפני, טועם שני יוסי בוזנח, גם הוא מבעלי ה"שישקו", יו"ר איגוד המסעדנים לשעבר, וגם מנהל מחלקת היין בחברת 'הכרם' לשעבר: "שמע, הפתיעה אותי לטובה הבירה שלך, אני דווקא אוהב את הגיזוז העדין ואת זה שיש לה גוף רזה, היא גם לא מתוקה מידי ואם הייתה לה מעט חמיצות הייתי יכול לשתות אותה ממש בקביעות". אני מסמיק. הלאה, יורדים לפלורנטין ל'שטרן 1', אחד מברי הבירות הטובים בעיר ונותנים טעימה לחנן רביב, הבעלים: "טעמים טובים של קפה, קצת חסר לי גוף מרגישה לי אלכוהולית יותר מהממוצע, גם הגיזוז נעים".
מסקנה סופית, גם המומחים מרוצים בדיוק כמוני. אבל אני מתחיל לחשוב, הטרחה הגדולה, העובדה שזה לא באמת בישול, אלא יותר מעבדה כימית ענקית עם המון חוקים מדויקים שקצת מורידים לי את החשק. אתנחם ב-30 הבקבוקים שנשארו לי בבית (הרץ אומר שהם ישביחו מיום ליום) ולאחר שהם יגמרו, אחזור עם הזנב בין הרגליים לחנויות ולברים. (פורסם במגזין טיים אאוט 2/9/10. צילומים: יוסי סודורי, רותם דרוב)

בירת מתחם היין

בר היין בנימין, שפעל ברחוב נחלת בנימין פינת קלישר רק שנה וחצי ניסגר (קודם לכם פעלה שם מסעדת תהל במשך שנים רבות), ובמקומו חיש קל נפתח Wychwood, מסבאה ובית בירה. את המקום פתח מיכה שוורץ, איש עסקים ומהנדס שמתמחה בנדל"ן, תוך שהוא מגייס את השף הדר מצקין שעבד במסעדת בוקצ'ו מרחוב הירקון ובמסעדות בארצות הברית. "הייתה ברחוב הגזמה של ברי יין", הם אומרים ומתכוונים לכך שבטווח של 60 מטרים אחד מהשני, פעלו שלושה ברי יין הכוללים גם את 'טרקלין' ו'בר יין' המצליחים, "ובירה נמצאת כרגע במוקד ההתעניינות החדש של הציבור. רצינו לפתוח מסבאה, כמו שרואים לפעמים בסרטים תקופתיים" אומרים השניים, "מהסוג שיורדים מהכרכרה, ונכנסים לשתות בירה טובה עם אווירה שמחה ולאכול טוב, ואם מוזגים בירה, לא נגיש אוכל גורמה במנות קטנות ומעוצבות, המטרה היא כמו במקומות טובים בחו"ל, שאתה נהנה, שותה ואוכל ומגלה שעוד נשאר לך כסף בכיס".

בתפריט אפשר למצוא מנות ים כמו 'כחול עמוק' - מולים שוחים בציר דגים , פסטיס ועשבי תיבול (29 ₪) וגם פיש אנד צ'יפס (39 ₪), יש גם מנות ברים כהלכה כמו פשטידת לחם שממולאת בבצל, גבינת רוקפור, קוביות לחם ושמנת (29 ₪), ולחובבי הבשר גם 250 גרם של ספריבס ברוטב ברנדי, פורטבלו ושמנות (65 ₪) ומהחבית נמזגות עשר סוגי בירה בטווח מחירים של 28-34 ₪ לחצי ליטר, כאשר שוורץ מדגיש שבכוונה לא נמזגות כאן בירות טריוויאליות, לכן אפשר למצוא במקום ברזים של בלהווין, בירת סטאוט מסקוטלנד, לונדון פרייד, וגם בירת הובגבולין שמיוצרת בוויצ'ווד אנגליה והעניקה למקום את שמו.

Wychwood . רחוב נחלת בנימין 30 תל אביב טלפון 03-5168410 שעות פתיחה א'-ש' 12:00-01:00

(פורסם בטיים אאוט תל אביב 12/8/10)

זיכרון מטושטש

אחת הדמויות בסדרת הריאליטי המטופשת "TLV עושים את תל אביב" מודה שבעיר רחובות לרכוב על אופניים זה מעשה שאתה לא מבצע אותו אחרי גיל 12, אבל בתל אביב לרכוב על אופניים זה קול לגמרי, לא פלא. האופניים הם כלי תחבורה העיקרי של רבים מתושבי העיר, ולא רק לסטודנטים או הורים צעירים שמשתמשים בהם כדי להקפיץ את הילד לגן.

לפני מספר חודשים דיווחנו בשמחה על שבילי האופניים שסומנו ברחובות ריינס וגאולה, הייחוד שלהם נוצר מהעובדה שהם סומנו על הכביש, בצד השמאלי של הרחוב החד סטרי ובכך לראשונה, השטח לשבילים הופקע מנהגי המכוניות ולא מהולכי הרגל על המדרכות כמו בשאר העיר.עצוב לגלות שבקושי חלפו מספר חודשים שלא מספיקים אפילו לזוג אופניים להיגנב וכבר הניסוי בדרך להיות מוכתר ככישלון, מעדויות של רוכבי אופניים עולה כי הנהגים מלכתחילה לא התייחסו לסימון על הכביש, והרוכבים נאלצו להיאבק על מקומם (רמז - הרוכבים תמיד יפסידו) עתה התברר כי סימון הכבישים מחזיק מעמד בקושי בשמש הקופחת ותחת גלגלי המכוניות ברחוב גאולה, ואילו בריינס המצב גרוע פי כמה, שם בקטעים מסוימים הסימון נעלם כליל, ולרוב הוא מטושטש ומתכסה תחת מעטה פירות הפיקוס שמטנפים את הרחוב, ואילו הנהגים, הם לא צריכים סיבה יותר טובה מהתעלמות מוחלטת מהשבילים.פנינו לעירייה כדי להבין מה יהיה גורלם של השבילים, והאם הניסוי יתפשט לעוד רחובות בעיר, ובכלל האם הסימון עתיד להשתנות. מהעירייה נמסר בפשטות וביובש: העירייה פועלת לחידוש הסימון של שבילי האופניים שנשחקו ברחובות גאולה וריינס". (מתוך טיים אאוט תל אביב 5/8/10)

בגינה האחורית

מסעדה חדשה נפתחה בפרישמן, קרוב לפינת בן יהודה, או ז'רדן – הגינה בצרפתית. המסעדה שנפתחה על ידי מוריס גבאי, ויעקב כהן, שני עולים חדשים מצרפת מתמחה במיטב התוצרת של אירופה, וזה אומר בעיקר גבינות איכות ויינות טובים, תוך שהיא מאוכלסת בשני חללים שהיו לפני כן גלריה וחנות בגדים וחוברו להם יחדיו, על המטבח אמונה אשתו של מוריס, עפרה טלהוג שהגיעה עם בעלה מאילת, שם היה לזוג את בית הקפה seaside , "הכרנו את מוריס באילת" מספרת טלהוג , "והוא תמיד ניסה לשכנע אותנו שנעשה משהו ביחד בתל אביב, כשהחלטנו שתמה תקופת אילת עבורנו, הצפנו לעיר הגדולה והחלטנו להתמקד במה שאנחנו יודעים הכי טוב – גבינות ויין".

אוכלים גבינות בחצר. או ז'רדן (צ': איליה מלניקוב)

באו ז'רדן שנקראת כך על שם החצר האחורית היפיפייה שמסתתרת לה (גם חנות הבגדים שהייתה שם קודם נקראה BACKYARD כנראה שאי אפשר להתעלם מהחצר), מייבאים גבינות איכות מצרפת, ספרד ואיטליה, "התפריט בנוי כך שהקהל יוכל לטעום מנות שמתבססות על הגבינות הטובות שיש לנו, כיום אנשים אמנם מכירים גבינות איכות ורוכשים אותן במעדניות, אבל חוץ מלמרוח אותן על לחם לא עושים איתן הרבה, לא המצאתי את הגלגל כל המנות הן מוכרות במטבח האירופאי, אבל לכל מנה נתתי את מלוא תשומת הלב". בתפריט אפשר לטעום גראטן תפו"א אפוי עם גבינת ראקלט שוויצרית, מנה מסורתית שוויצרית שבה הגבינה נמסה מעל לתפוחי האדמה החמים (44 ₪) וגם פילו קממבר – עלי פילו עם גבינת קממבר, תפוחי עץ, ושקדים אפויים (40 ₪). יש כמובן גם מבחר של פלטות גבינות בשלושה גדלים שונים (85/125/145 ש"ח) ומבחר גדול של יינות כמו שרדונה רזרב, שמרי בר של יקב דלתון (90 ₪) יקב שבאו ז'רדן אוהבים במיוחד והוא נציג הישראלים, או שבלי, יין לבן צרפתי (160 ₪) בסקציית האדומים ניתן למצוא שאטו וילה בל-אייר,בורדו (190 ₪) וגם קרוסו, מונטפולצ'יאני, ד'אברוצו (27/110 ₪). הגבינות באו ז'רדן מוצגות בתוך ויטרינה וגם היינות מונחים על מדפים, כאשר בהמשך מתכננים במקום למכור את היינות ואת הגבינות במחירי מעדנייה למעוניינים בכך.

או ז'רדן – פרישמן 20 א' תל אביב, טלפון 0722-33-72-55 שעות פתיחה א'-ה' 10:00-24:00 ו' 10:00-17:00 ש' 20:00-24:00

מה נחה מה? בר חדש לקבוצת מתושלח

בר חדש לקבוצת מתושלח, אחרי שפרצו עם בר היין בפלורנטין, התפשטו לעבר שוק הפשפשים עם ליימך (בנו של מתושלח) פורצים גל קליימן, שלומי חצבני, ואורן סיני בשיתוף עם לירן וסרמן עם "נוחי", מלשון נח, נכדו של מתושלח. הסיבה לשמות התנכיים התחילה מתוך רצון לפרוץ את מעגל האימה של מסעדות וברים בתל אביב שנפתחים ונסגרים ללא הרף, וקריאתם על שם האנשים שחיו הכי הרבה זמן על הכדור שלנו, לתת קצת מזל משמיים ובינתיים נראה כאילו הולך להם.

נוחי ממוקם ברחוב הרצל מספר אחת, הכתובת הכי צפונית שהחבר'ה התמקמו בה עד היום, "נכון התקרבנו למרכז" מסביר קליימן, "לכל מקום יש את האופי שלו שהוא תוצאה של הסביבה שבה הוא ממוקם, מתושלח הוא בעל אופי כפרי, ליימך הוא בר רחוב מחוספס באמצע שוק הפשפשים ופה זה בעצם בר שרוצה להיות סקסי אבל לא סליזי, בלי קירות שחורים, וריח של סיגריות ובירה ישנה".המקום הוא בעצם בר שמשלב גם חצר יפה וגם חנות לממכר יינות, כשמי שרוצה בילוי רועש יותר יתיישב על הבר, ומי שרוצה ליהנות מאווירה סולידית יותר מוזמן לחצר, יש גם תפריט שאחראי עליו רואי אלהרר שעבר במטבחים של קלואליס, ארטישוק ומול ים, ומי שנהנה ללגום יין לצד מנות טובות ימצא מנות במחיר אחיד של 35 ₪ כמו: טריו נא - שלוש וריאציות של דגים נאים: טרטר טונה אדומה, סשימי סלמון, וקרפצ'יו מוסר ים בשמן זית וגרידת לימון (בתמונה למטה). וגם הפתעת לברק – צמד פילה לברק בעשבי תיבול וצנובר במעטפת עלי מנגולד מאודים. "רוב האוכל מתבסס על מינימום טיפול בחומרי גלם" מסביר קליימן, "אידוי קצר, צריבה מעטה על הפלנצ'ה, ממש נגיעה"בנוחי מבטיחים לפתוח כל ערב 10-15 בקבוקים שונים למזיגה לכוסות "אנחנו מכוונים לקהל שאוהב את החיים ואוהב לשמוח" אומר קליימן, "שמתי לב במתושלח, שאנשים אוהבים לשתות יין, אבל טעמו רק יין שולחני שזה נחמד וטוב, פה אנחנו מתכוונים לפתוח גם יינות גדולים ולתת אופציה לשתות אותם בכוסות, במחירים של 30-60 שקלים, ומי שזה יקר לו, יכול בשביל הטעימה להזמין גם חצי כוס יין, כשאנשים יטעמו יינות איכות כמו של סולאיה של יקב אנטינורי, אמרונה של יקב טומאסי ועוד רבים וטובים, הם פתאום יבינו כמה נפלא הוא עולם היין, וממה אנשים מדברים כשהם טועמים יין שהוא יקר וטוב".

נוחי – הרצל 1 תל אביב טלפון 03-5100244 שעות פתיחה בתקופת ההרצה א'-ש' 19:30-אחרון הלקוחות ולאחר ההרצה משעה 12:00 – אחרון הלקוחות.

חלומות ברצלונה

מתחם התחנה בנווה צדק הולך וממלא את רוב החללים המאכלסים אותו (ונדמה שיש מהם בלי סוף). המיזם החדש והמעניין שנפתח לאחרונה הוא ויקי כריסטינה, שעל פי שמו המתכתב עם סרטו של וודי אלן יתמקד בסצנה הקולינרית הקטאלנית של ברצלונה. את המקום פתחו שתי קבוצות של יזמים – הקבוצה הראשונה היא של יאיר קינדלר, איתי פישגודה, והצמד גיא אוסדון ושי כהנא שבבעלותם מקומות כמו הבנדיקט והגילדה, ואילו הקבוצה השניה היא של רון חן, ערן חפץ ורועי דור שאחראים על הברים אפרטמנט, סאבלט ואמיליה. "כולנו מאוהבים בברצלונה" מסביר קינדלר את ההתמקדות בטאפס, סנגרייה ויינות מבעבעים, "האופי המשוחרר של העיר וכמובן הסנגריות, רצינו לתת אפשרות לקהל לפתוח שולחן עם מנות קטנות ומתומחרות בהתאם, המשפט שעומד לנגד עיננו הוא – בתאבון ולחיים!".

ויקי כריסטינה הוא בעצם שני מקומות. ויקי הוא מסעדת הטאפס שנפתח משעות הצהריים וכריסטינה הוא הבר שנפתח משעות הערב, "היה לנו חזון שמשלב בילוי, אוכל ואלכוהול בצורה אופטימלית" מסביר קינדלר, "אנחנו רוצים שאנשים יוכלו להתחיל את הבילוי באוכל טוב ולסיים אותו באלכוהול משובח, ועדיין שלא יהיה צפוף ומיוזע". התחנה בנווה צדק לא מתאפיינת בצמחייה רבה, אבל ויקי כריסטינה מתנהגת כמתחם בתוך מתחם, עץ שקמה גדול מציל על ויקי ואילו על כריסטינה מכסה פיקוס עתיק בן 200 שנה וכולם ביחד נותנים צל מרענן, מורידים את טמפרטורת הקיץ האכזרית ומזקקים את הטוב שבבריזה מהים הסמוך, בתפריט ניתן למצוא מנות טאפס כמו אנסלדה דה סנאוריה אי קסטנוס – סלט עם שורש סלרי, כוסברה, וערמונים ברוט תפוזים וסילאן (19 ₪) אסקביצ'ה דל מארקון , פטאטאס פריטס – שזה סלט קר של ראשי קלאמרי, שרימפס, חומץ שרי ויין לבן על תפו"א (28 ₪) קסו פריטו קון מרמלדה דה סבוייה - גבינת בושה מטוגנת בציפוי פריך על ריבת בצל ורוטב עגבניות פיקנטי (24 ₪) וגם קוסטיאס קון סלסה דה סיטרון – ספריבס ברוטב פיקנטי של הדרים וסילאן (38 ₪) כאשר על המטבח אחראי השף רועי ההרי שעבד בשנתיים האחרונות בשרקוטרי ומשה ירצה להזמין סנגריות יגלה כי קנקן קטן יעלה 42 ₪ ואילו קנקן גדול יעלה 79 ₪. "הקהל בתל אביב התבגר" מוסיף קינדלר, זה לא רק עיר של צעירים בני 22 שבאים לגור פה לכמה שנים וממשיכים הלאה, בלייני שנות התשעים נשארו בעיר והקימו פה משפחות, אבל זה לא אומר שההורים לא אוהבים לצאת מידי פעם ולבלות על השעות הקטנות של הלילה, ולקהל הזה אנו מכוונים, לתת חוויה שלמה לא רק לבוא למסעדה לשבוע וללכת".

ויקי כריסטינה מבנה 17 התחנה נווה צדק. טלפון 03-7367272 שעות פתיחה: ויקי א'-ש' 12:00- אחרון הלקוחות (בעתיד מ- 10:00) כריסטינה א'-ש' 19:00-אחרון הלקוחות

לכבוד הקיץ שהגיע - נקניקיה, ים וגלידה

על הדק המדהים שצופה לים בהרצליה, סמוך למגרשי הטניס, היכן ששכנה בעבר מסעדת טרסה נפתחה גזוזטרה, מסעדת חוף חדשה. על המסעדה אחראים המסעדנים והיזמים גורן טסה (לבן, מצדה, אונו) וצביקה עשת (ביץ' בר), וכן קבוצת המשקיעים שבבעלותה הטראסק והקלרה בתל אביב. כאשר על תפריט המקום הפקידה הקבוצה את השף איתן מזרחי, לשעבר השף של רשת המלונות הולידי אין וכיום אחראי על כל תחום המזון במלון הבוטיק לאונרדו ברמת החי"ל.את גזוזטרה מנהל עמרי אייזנשרייבר-פן שמסביר על הקונספט של המקום, "לקחנו קצת רעיונות ממסעדת אי זוגי של איתן מזרחי במלון לאונרדו" הוא מסביר, "מנות שגודלן הוא בגודל מנה ראשונה פלוס, שתמחור הוגן שמאפשר לזוג או לחבורה להזמין יותר מנות ולחוות יותר טעמים, הערך המוסף של המקום, מלבד היותו בעל הנוף הכי יפה בארץ זאת הכשרות שחשובה לקהל גדול באזור. מלבד זאת האווירה לא מחייבת, אפשר להיכנס מהחוף עם כפכפים ולהתרווח על הספות עם בירה טובה ומהו לנשנש, ואפשר לסעוד במקום בשולחנות ובלבוש ערב מחייב, לפתוח בקבוק יין וליהנות מארוחה שלמה".התפריט מכיל גזרת סושי שלמה כמו רול סלמון סקין (46 ₪) או פנקו סלמון ואבוקדו (46 ₪) וגם מנות שנעות על התפר בין המטבח המזרח תיכוני כמו לחמג'ון בשר או חצילים (36 ₪) והצפון אפריקאי עם נקניקיית מרגז שמוגשת על סלט פאטוש ותפוזים (36 ₪). מלבד זאת גם למטבח האירופי יש נציגות עם פיש אנד צ'יפס (39 ₪) וכבד אווז צרוב בלחמניית בריוש (36 ₪)."הקו הקולינרי בגזוזטרה הוא שאין קו קולינרי" מחייך השף איתן מזרחי כשהוא נדרש להסביר את האקלקטיות בתפריט, "יש רק רצון לפנק את הלקוחות, שיהיה להם טוב ולהגיש להם רק דברים טובים בלי להתפשר על חומרי הגלם, שאנשים יוכלו לטעום הרבה מנות, בקיצור לעשות כייף מהאוכל".

גזוזטרה - רמת ים 100 הרצליה, טלפון 09-9548806/08 שעות פתיחה א'-ה' 12:00-24:00 ו' 12:00 עד שעה וחצי לפני כניסת השבת, ש' – שעה אחרי יציאת השבת עד 24:00

ובנתיים במתחם הנמל בתל אביב שמאכלס בתוכו פיצריות, וגלידריות ואפילו גלידרייה משולבת בפיצרייה. סקנדל, גלידרייה נוספת שמשלבת בתוכה פיצרייה נפתחה שבוע שעבר , מאחורי בית שילב, והיא שייכת לשחף טנצר, תעשיין מזון שבבעלותו מחלבת כפר תבור, ויוחאי בן זיכרי טכנולוג מזון, "אין פה שום העתקה" מבהיר טנצר לגבי השכנים בנמל, "הקונספט של פיצרייה וגלידרייה קיים באיטליה עשרות שנים, והוא מייצר מקום נחמד לקחת אליו את כל המשפחה לסעוד במחירים נוחים". טנצר שראה במשך השנים ספקים שונים קונים ממנו חומרי גלם לייצור גלידות וגבינת מוצרלה לפיצריות החליט שגם הוא רוצה להיכנס לעולם המסעדנות ולשם כך הוא צירף את בן זיכרי כדי שיפתח עבורם את הקונספט, זוהי גלידה איטלקית בבסיסה שנמזגת מתוך מכונות של גלידה אמריקאית, "לגלידריות יש בעיה" מסביר בן זיכרי,"אתה מניח גלידה בוויטרינה במה שאמור להיות הקפאה, אם יש שמש על הוויטרינה המעלות עולות, אם אתה פותח או סוגר את מקרר הגלידות הטמפרטורות שוב עולות ויורדות, ובמשך הלילה הן נמצאות בטמפרטורה הכי נמוכה שלהם, כל זה הורס את הגלידה, הציבור לא יודע את זה, אבל גלידה היא מוצר שהכי טעים כשהוא טרי ובטמפרטורה אחידה, שינוי המעלות פוגם בה ולפעמים אפילו יוצר גבישי קרח בתוכה. מכונת הגלידה מסוגלת לשמור עליו בטמפרטורה אחידה כל השעות ולמזוג גלידה בדיוק בטמפרטורה הנכונה, את כל הטעמים אנו מייצרים במפעל בכפר תבור ומשנעים את הנוזל לפה, ורק אז מכניסים אותו למכונה כדי שייהפך לגלידה".בתפריט גלידות שמנת וגלידות מבוססות יוגורט כשכולן עומדות על 4% שומן, יש יוגורט טבעי, תות, פטל, בננה, טרמיסו וחמאת בוטנים, וגם קו לילי של טעמים, במיוחד לבלייני הנמל שיוכנס לתפריט מהשעה 23:00, כמו פיג'לינג, וויסקי ו-וודקה לימון. גלידה בוופל קטן תעלה 7 ₪, ובוופל גדול 14 ₪. יש גם פיצה אישית רגילה או עם תוספות (29,37 ₪) ומשפחתית רגילה או עם תוספות ( 59-69 ₪) וגם סקצ'טינה – מאפה שמוכנס לתנור הלבנים ומכיל גבינה ושוקולד ( 22 ₪)."אנחנו יודעים שהמחירים שלנו זולים, אבל זה לא בא על חשבון האיכות", מבהירים השניים "יש לנו תכנית עסקית מפורטת וגילינו שגם במחירים האלו ניתן להרוויח, משפחה יכולה לטייל בנמל ולסיים פה עם ארוחה לכולם בלי להוציא יותר מידי" אומרים השניים.

סקנדל - נמל תל אביב, האנגר 21 מאחורי שילב ורדיו תל אביב. טלפון 03-736787 שעות פתיחה א'-ה' 12:00-03:00 ו'-ש' 10:00-03:00

תל אביב מעולם לא הייתה קרובה לברלין כמו בקיץ הנוכחי. הטרנד העכשווי הוא נקניקיות גורמה שמכבדות את מה שמכניסים לתוכן, והשחקן החדש במגרש הוא מקס – דוכן נקניקיות שממוקם בתוך חלל קטן על אבן גבירול ומעוצב בסגנון רטרואי שיקי. את המקום פתח עדי בן דן, מסעדן משופשף שניהל את סניף הג'ירף בהרצלייה, מסעדות במזרח אירופה, והיה גם מנהל הרכש והתפעול של קבוצת ירזין (מוזס, קפה איטליה, טוני ווספה ועוד) וכיום הוא נותן ייעוץ עסקי וקולינרי ולמסעדות ומפיק תכניות בישול כמו המטבח ומאסטר שף. "הפריע לי שלרוב אוכל רחוב נמכר במקום סתמי במקרה הטוב, או בדוכן מלוכלך מיוזע ומוזנח במקרה הרע" הוא מספר, "החלטתי ללכת לכיוון של אוכל רחוב איכותי, שנעים לשבת בו עם קונספט טוב כדי לתת חוויה ללקוח, אני רוצה שאנשים ישבעו אצלי ב-30 ולא ב-100 שקל".לצורך כך גייס בן דן את כל ארסנל הניסיון שלו, יש לו מפעל קטן בצפון שמייצר לו את הנקניקיות. וגם המון שטויות מרצ'נדייז שעושות טוב על הלב כמו פריסבי-מקס שמחולק בחינם, תחינה חביבה להצטרף לקבוצה בפייסבוק, צנצנת מתוקים שמאכלסת סוכריות סוס וחטיף טוב טעם שנשכח מהאייטיז (3 ₪), והמון שלטים חביבים שנאספו ממפעלי מזון נטושים ושווקי עתיקות מהארץ ומהעולם.בתפריט יש נקניקיית עוף (18 ₪) נקניקיית בקר רגילה או חריפה (20 ₪) ועגל (22 ₪). יש גם צ'יפס זיגזג (אמרנו כבר אייטיז?) ותוספות כמו כרוב מבושל בבירה עם חזה אווז מעושן בתוספת מחיר של חמישה שקלים וצ'ילי קון קרנה בתוספת שבעה שקלים. ומהחבית שליש גולדסטאר או שנדי דובדבנים ב-12 ₪. "מבחינת התפתחות וסניפים אני הולך בעקבות האחים ירזין שפתחו שני סניפים לטוני ווספה וחמישה למוזס" מבהיר בן דן. "לא מתוכננים עשרות סניפים למקס, אולי עוד שלושה ארבעה שיעשו את העבודה כמו שצריך".

מקס – אבן גבירול 65 תל אביב, טלפון 03-5323121, שעות פתיחה א'-ד' 11:30-01:30, ה' 11:30-02:30, ו' 11:30 עד חצי שעה לפני כניסת השבת, ש' חצי שעה אחרי יציאת השבת עד 02:30. כשר.

(פורסם במגזין טיים אאוט 1/7/10, צילום מקס: אנטולי מיכאלו)

לילה לבן כל השנה

תל אביב אוהבת להתקרא עיר ללא הפסקה, כשהאמת היא שבשנים האחרונות פקחי העירייה מקפידים שכל עסק שאמור לסגור את שעריו בשעה אחת בלילה יעשה זאת בדייקנות. הבליינים ובעלי העסקים מצירים על כך, השכנים שגם אמורים להספיק לישון מתי שהוא בלי שינהלו להם שיחה מתחת לחלון בחמש לפנות בוקר, דווקא שמחים. אבל עדיין ישנם מקומות בעיר שאם רצית למשוך בהם את הלילה תמיד תמצא אוזן קשבת, ואם התעוררת מנדודי שינה (בכל שעה שתישן), תנצל את השעות כדי לשבת על כוס קפה. קיבצנו לכם רשימה אקלקטית במיוחד, ממזרח העיר ועד דרומה דרך המרכז והצפון של מקומות שלא הולכים לישון. חלק מהם טרנדיים להפליא ובחלק מהם תוכלו לשבת לצד פועלים שקמו מוקדם ורוצים לחטוף משהו לפני העבודה.
בראסרי – כשחושבים 24 שעות מסביב לשעון חושבים על הבראסרי. המסעדה השנייה של רותי ומתי ברודו (אחרי הקופי בר מיד חרוצים) נפתחה לפני עשור והחייתה בעצם את רחוב אבן גבירול שהיה עד אז מנומנם למדי. תמיד תמצאו פה סלבס שמקבלים את אותו יחס כמו כולם (ואוהבים את זה) ועל הבר תוכלו למצוא בשש בבוקר זוג מאוהבים שסוגר את הלילה עם כוס קאווה לצד גברות מפודרות שיושבות על קפה ומנשנשות מאפה טעים בשיחת בוקר. ותמיד תוכלו למצוא פה מטבח שמוציא מנות מדויקות. בראסרי אבן גבירול 70, טלפון: 03-6967111

דיקסי – ב-1993 פתחו השף חיים כהן ושותפתו דאז אירית שנקר את דיקסי, דיינר אמריקאי ברחוב תוצרת הארץ, על גבול גבעתיים, דיקסי הייתה אחת המסעדות הראשונות בארץ שהייתה פתוחה מסביב לשעון. כהן קנה לפני שנתיים את חלקה של שנקר אבל לקהל זה לא ממש משנה. המבקרים במקום הם גם בכירים במשק (צירוף מושלם של הון ושלטון) וגם כדורסלנים זרים, ואמריקאים שמתגעגעים לארוחת בוקר מפלצתית כמו ביפבורגר בפרנץ' טוסט עם ביצה עלומה ורוטב הולנדז. במקום קיימים ארבעה תפריטים שונים – בוקר, בראנץ', צהריים, ערב ולילה כשגם הם מתחלפים לפי העונות וחומרי הגלם. דיקסי גריל בר. רחוב יגאל אלון 120 פינת תוצרת הארץ 3,. טל: 03-6966123

לחמים - למאפיית לחמים של אורי שפט שנפתחה לפני שמונה שנים חלק אדיר בטרנד לחמי האיכות והמחמצת ששטף את ישראל. המאפיה כמו הרבה מאפיות פעלה מלפנות בוקר, והחנות שמכרה לחמים פעלה כמו כל חנות עד שעות הערב, מתי שהוא כל העסק הזה נהפך לשעות פתיחה מסביב לשעון, ולחמים שכבר נהפכה למתחם עם בית קפה איכותי ובר של יין, בירה ונשנושים היא המקום המושלם להירגע על קפה ועוגה לפני משמרת שמתחילה בשש בבוקר. כל ערב בתשע נמכרים כל הלחמים שנשארו במבצע 1+1 ודקות ארוכות לפני כן המוכרים כבר מתחילים לחלק מספרים לקהל כדי למנוע ריבים וויכוחים. מישהו שלוקח שמונה כיכרות כדי למלא את כל הפריזר לחודש הוא לא מחזה נדיר . חשמונאים 99 טלפון03-5618111

בנדיקט – מסעדה שמגישה רק ארוחות בוקר במגוון סגנונות ופתוחה מסביב לשעון היא רעיון גאוני שמפליא שאף אחד לא חשב עליו, עד שהגיעו שי כהנא וגיא אוסדון (הידועים גם כזוכי המרוץ למיליון) ופתחו את בנדיקט בבן יהודה לפני ארבע שנים ולאחריו סניף נוסף ברוטשילד. למי זה מתאים? לכל מי שרגיל וצריך להתעורר בשעות הצהריים ולא רוצה לרדוף אחרי מקומות שמגישים בהם בראנץ' עד שעה מסוימת. ויודעי דבר מספרים כי לפני טיסת בוקר (כשנדרשים להיות בנתב"ג כמה שעות טובות לפני) עוצרים בבנדיקט להתמלא במגוון ביצים רחב, לחמניות טריות וממרח שוקולד ממכר, ומסירים את הדאגה לגבי האוכל במטוס. שד' רוטשילד 29, טלפון: 6868657–03, בן יהודה 171, טלפון: 9443627–057

המנזר – הבר הוותיק מאלנבי בואכה שוק הכרמל הוא אבן יסוד בקרב שתייני העיר. כייף לשתות בו לאורך הלילה עם מגוון בירות רחב, הקהל הוא קבוע ומורכב מעיתונאים ומוזיקאים צעירים, שתיינים מחוספסים ותרמילאים מכל העולם. אבל ברים עולזים שפתוחים באמצע הלילה בתל אביב זה לא כזה שוס. מה שטוב במנזר היא האפשרות ללגום בירה ב-11 בבוקר, לקבוע עם חברים לדרינק של חמש בערב או לשבת על ארוחה טובה ולפרק אלכוהול גם בשתיים בצהריים בצוותא עם עוד אנשים כמוך שלא צריכים סיבה מיוחדת לשתות, וכל זה בלי להרגיש כמו פועל רומני. כל עיר צריכה כזה בר.

סרגוס - הביסטרו שנחבא כמעט, בינות לסוכנויות המכוניות בין המסגר לדרך בגין מזכיר באווירה שלו את הבראסרי ממרכז העיר, והוקם על ידי עובדים של המקור שהחליטו לצאת לדרך משלהם. כיאה לבר-מסעדה שנמצאת הרחק מלב העיר (מרחק פילוסופי יותר מאשר גיאוגרפי) אין פה חבר'ה שירדו מהדירה השכורה לשתות כוס בירה, אבל יש פה יותר משפחות בשבתות בבוקר שנהנות מפינת משחקים שאחראית עליה בייבי סיטר להנאת כולם. ובערבים שוטפים את המקום בליינים שלא בא להם להסתבך יותר מידי עם החנייה ורוצים לאכול אוכל טוב לצד אלכוהול משובח. המקום אמנם פתוח כל יום עד שלוש לפנות בוקר ונפתח בחזרה בשמונה, אבל מיום חמישי לאורך הסופ"ש הוא לא סוגר את שעריו. המלאכה 8, טלפון: 9443223–057


בננה ביץ'– מלכת החוף של תל אביב. המקום היחידי שנותן לך לשבת על כיסא פלסטיק נמוך ונוח ולשכשך רגליך בחול, גם בארבע לפנות בוקר, בשבע בבוקר, גם אל מול שקיעה, מתי שתרצה אין בעיה. רוצה לעשות את זה גם ביום חורפי? דלקת הריאות על אחריותך, אבל כן, בין המקומות הבודדים בארץ שממוקמים על החוף, ויהיה פתוח גם בסערת ברקים. חדשות קולינריות מסעירות אין פה, בירות בכוסות פלסטיק, שקשוקות, סלטים ואספרסו קצר שמזכיר באיכותו את שנות התשעים. כולל הקו המוזיקלי שמשום מה ינגן תמיד איזה אלבום של החברים של נטשה, אבל תמיד יהיו פה אנשים שמחים ואווירה של עיר חוף אמיתית. טיילת הרברט סמואל 9, מול רחוב עזרא הסופר, טלפון 03-5168691

מאפיית בייגלה חם - על צומת הרחובות דרך בן צבי ורחוב שלבים נמצאת כבר שנים מאפיית בייגלה חם. מי שלא מגיע לאזור לא יכיר אותה, אבל לתושבי השכונות הדרומיות כמו תל כביר ויפו ד' היא חלק מאבות המזון. כמו כן היא המענה המושלם למי שיצא שעתיים לפני בבוקר כדי להעביר את המכונית טסט במכון הדרום וחייב לאכול משהו. בשבתות ותחילת השבוע תמצאו פה את אוהדי הכדורגל מבלומפילד מנשנשים פחמימות ולאורך כל הלילות היא תחנת חובה לבליינים מחולון וראשון לציון שחוזרים הביתה אחרי חמש שעות על רחבת הריקודים וחייבים לטעום בייגלה רומני חם חם מהתנור שטעמו שונה מכל בייגלה בקיוסק בעיר. דרך בן צבי 32, טלפון 03-6823688

חומוס אשכרה - הערבים אוכלים את החומוס שלהם בשעות הבוקר, ואילו היהודים תמיד חייבים לקחת את זה למקום אחר. אז אם בא לכם מאנץ' כבד כדי לרפד את הקיבה לפני האלכוהול בפאב, או גמרתם משמרת בפיצוציה בארבע בבוקר ואתם מתים מרעב, חומוס אשכרה בירמיהו הוא המקום. המקטרגים יגידו עליו שהוא יציקה, מעריציו יגידו שהוא משביע. אז אם אתם לא ממש רעבים אל תטרחו לגמור את הכל מהצלחת. אפשר ורצוי להסתחבק עם המלצרים, ולשבת אחר כך בניחותא וללגום תה טוב עם נענע כשאתם חושבים אם אתם כבר מסוגלים לקום מהכיסא או לא. ירמיהו 45, תל טלפון 03-5464547

התחתית - פיצוציה שפתחה דלפק לרחוב והתחילה לאט לאט למכור גם קפה וכריכים ופיתחה תפריט מוצלח עם שמות מצחיקים כמו סלט משה או סלט צביקה. מתי שהוא התחתית נעשה מה שהוא היום. בית קפה שמצליח להיות שכונתי למרות שהוא ממוקם רגע לפני שהשכונה הופכת להיות בליל של מגדלי משרדים ומוסכים. פתוח 24 שעות ומשנה את האווירה לפי השעה. מאכלס אנשי עסקים בחליפות שבאו לעבוד ממזרח, חבר'ה מהשכונה עם כפכפים שהגיעו ממערב והרבה מפורסמים שנהנים להיטמע בבליל הלקוחות שנשפך אל המדרכה. בגלל שהמקום הוא חלל קטן ופתוח עם המון שולחנות על המדרכה הוא חביב המעשנים שגם מוכר סיגריות במקום. לינקולן 9, טלפון 03-5618759 (פורסם במגזין טיים אאוט 1/7/10)

הפקולטה למדעי הבבל"ת

תכנית טראשית במיוחד שנוחתת בערוץ הוט בידור ישראלי בקיץ אכזרי, שנשבה על ידי המונדיאל היא TLV" עושים את תל אביב" העוסקת בתעשייה, (שם קוד טיפשי הכולל בתוכו את עולם העיתונות הכתובה והאלקטרונית, ההפקות הטלוויזיוניות ועולם היחצנות ). בחברת ההפקות אבוט-רייף-המאירי שמחים לגלות לנו איזה כייף זה לשבת מול המסך הריק של תוכנת התמלילים ולשבור את הראש מאיפה יבוא האייטם הבא. כלומר הפעם עוסקים בעבודה שלי ושל החבר'ה המתוסבכים במשרד ליד. צפייה בפרק הראשון, גורמת למבוכה לא רק למי שבקיא במעט בעולם הברנז'ה, כי אם לכל מי שיש לו טיפת שכל ישר בקודקודו, יש פה שלוש בחורות מהממות ובחור חתיך אחד, כשכולם מצטופפים יחדיו בדירה תל אביבית. יש כמובן ג'קוזי והמון ביקיני אבל קצת טוסיק עוד לא הרג אף אחד. הבעיה מתחילה כשהקלישאות נוחתות בזו אחר זו, משפטים כמו "איזה מגניב לעבור לתל אביב" או "מה שחסר לי זאת זוגיות ובטוח אמצא אותה בעיר" גורמים לך לעצום עיניים בכאב, הדגשת סצנות אחרות כמו גרירת המכונית (כי בעיר הגדולה הרי גוררים הכל) או קניית אופני בנות בצבע וורוד (כי תל אביב מאגניבה וכולם רוכבים בה על אופניים) היא אחת הסיבות שרבים במדינה שלנו חושבים שתל אביבים הם בלתי ניסבלים.

הצ'אנסים שמקבלים המשתתפים הם מצחיקים, סביר להניח שתיפגשי עם עורך מדור הרכילות של העיתון, ולא עם העורכת הראשית של פנאי פלוס, ומי שצועדת במסדרונות ערוץ הספורט לא תכנס למשרד של דני ענבר כשהיא לא יודעת מי הישראלי הראשון אי פעם שמשחק ב-NBA, אבל מילא כי כל תכנית מציאות נשענת על השתלת דמויות במצבים לא סבירים. החלק הארי של הסדרה מתבסס על איזו הילה חסרת בסיס שמי שעובד בתקשורת מרוויח המון ונהיה מפורסם, זה כמובן נכון רק לחלק קטנטן מה"תעשיה", הרוב המוחלט של התקשורת נשען על מעמד הפועלים - אנשים כישרוניים ואינטליגנטים שלא משתכרים מספיק עבור הכישרון שלהם, אלוהים יודע שגם עבור הטור הזה אקבל מעט מידי כסף.

אם צלחתם את שלב המבוכה בעוד ארבעת הצעירים מודים בבושה שהם מגיעים מערים ממוצעות כמו רחובות או ראשון (ואם לא שמתם לב שהם הובכו, המוסיקה ברקע תשתתק ותהיה דממה כשהבחורה תפלוט "אממ.. אני מגיעה מראשל"צ) אזי ממש תובכו לראות את מיטב הברנז'ה משתפת פעולה משל היו מריל סטריפ בשטן לובשת פראדה, ומתעלמת בחוסר אלגנטיות מהעובדה הבסיסית שיש שתיים שלוש מצלמות בחדר, לא כולל איש סאונד. כששי פרץ עורך מדור הרכילות של פנאי פלוס שהוא בחור נחמד, משחרר משפטים כמו "זאת פעם אחרונה שזה קורה לך," משה מלצר חולון מעניק בכיף תמונות פפארצי מבוימות, איציק זוהר מציץ לפתע ורוצה לעזור לבחורה באלגנטיות לפתוח מנעול של אופניים, ואפילו, גל אוחובסקי שלנו, מתלהט בריב מבוים ומטופש עם מיה דגן באמצע בר טרנדי ומלמד את המתלמדת בפנאי פלוס פרק בהלכות גבולות המותר והאסור.
תראו זה לא שאני לא אוהב טראש, אבל יש טראש שמודע לעצמו כמו המאסטרו עם צביקה פיק, או חי בסרט עם אבי ביטר בארץ והאוסבורנ'ז או המופע של אנה ניקול סמית, סדרות שבהן נשפכים מצחוק לנוכח הטעם הרע, אבל "TLV עושים את תל אביב" לא נכנסת להגדרה הזו, הסדרה הזו רוצה שתל אביב תהיה מגניבה (איזה יופי רואים פה סלבס בכל פינה ועושים מלא סטוצים) ואפופת אבק כוכבים לעיניים פריפרליות, אבל היא עלובה בכל סצנה אפשרית וכאמור מביכה כבר משלב כתוביות הפתיחה.

TLV עושים את תל אביב – תשודר בערוץ בידור הוט ישראלי החל מ28/6/10 בימים ב'-ד' בשעה 22:30 וב-VOD .פורסם במגזים טיים אאוט 24/6/2010

גמר גביע

עבר עשור מאז שדלית ואילן בר פתחו את גלידריית אייסברג בבן יהודה, ושינו בבת אחת את פני הגלידריות בישראל, כנראה לעד. עשור של עשרות טעמים מקוריים כמו קולפי הודי, חלבה פיסטוק, אספרסו הל ואגסים ביין, מנות שנרקחות בעבודה ידנית ומתבססות על חומרי גלם איכותיים ואמיתיים, אבל גם נמכרות במחיר לא נמוך.

דלית ואילן בר, עשור של גלידת גורמה (צילום: איליה מלניקוב)
את ההשראה לגלידה ספגו הזוג במשך שש שנים באיטליה, לשם נשלח אילן בשנות התשעים לצורך עבודה שלא קשורה דווקא לעולם הקולינרי, לאחר שלמד מלונאות עבד בארץ גם ברשתות שיווק, כשהכול ביחד מנביט את החיידק הקולינרי. באיטליה מעצמת אוכל בפני עצמה החל לקחת אילן סוגים שונים של קורסים, חלקם ללא מטרה מסוימת רק להעשרת הידע העצמי, התמחות ביינות, קורסים באפיה והבנת עולם הגבינות, כשחזרו לארץ בשנת 2000 חשבו בני הזוג מה עושים עכשיו, "הייתי בן 47 וראיתי את גיל 50 מתקרב באופק" מעיד אילן, "ושאלתי את עצמי כמו ילד קטן, מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול, סוג של משבר גיל החמישים, לא רציתי שוב להיות שכיר בעבודה לא יצירתית אז החלטתי לקחת את המושכות, להיות מוביל ולא מובל ולפתוח עסק בתחום המסעדנות, הייתה התלבטות בין שתי אהבות שהבאתי מאיטליה, פיצה וגלידה ולבסוף הפור נפל על הגלידה". הוא מסביר, כשאת חלום הפיצה יגשים בהמשך הדרך, "זה היה ממש סיכון, בשביל לפתוח פיצרייה אתה צריך רק תנור מקצועי פשוט, אולי מערבל לבצק וזהו, כדי לפתוח גלידרייה בייצור עצמי אתה רוכש מכונות יקרות בשביל למכור מוצר שהולך נהדר בקיץ אבל קצת צולע בחורף, חוץ מזה שרציתי לפתוח גלידרייה מיוחדת, עד אז היה נהוג שגלידה זה משהו שאתה לוקח בוופל וממשיך הלאה, באיטליה יוצאים לבלות בגלידרייה, מתלבשים יפה, תופסים שולחן ומבלים כמו בבית קפה, רציתי להחזיר את זה לתל אביב, כמו ויטמן, גלידרייה שהייתה קיימת כשאני הייתי ילד, או גלידת מונטנה הידועה שהייתה מקום בילוי מאוד פופולארי בשנות השישים".

גלידת וניל בניחוח לבנדר ודבש לבנדר של ישראל אהרוני

ההכנות החלו, הזוג משכן את הבית, פירק חסכונות של שנים ורכש מכונות יקרות, חתם חוזה על הלוקיישן בבן יהודה כשהצרות הופיעו באופק: "באיטליה יש המון בתי ספר לגלידה, אבל צריכים להבין איך עובדת האימפריה הזאת, או שיש גלידריות משפחתיות כשהסבא בישל כבר לפני 70 שנה גלידת וניל שוקולד או פיסטוק ועכשיו הנכד ובנו מבשלים ומכינים גם הם את חמישה הטעמים היחידים שיש בחנות, או שיש בתי ספר שעובדים עם חברות הענק של הגלידות, אתה לא באמת לומד גלידה מבראשית אלא לומד איך לעבוד עם חומרי הגלם של החברות שמספקות הכל, מכונות שהם מייצרים, תמציות טעם וריח, מחית פירות וחומרי גלם, הכל איכותי ללא ספק אבל תעשייתי לגמרי, זה לא מה שרצינו לעשות, זה לא יצירתי וגם אתה נשען על חומרי גלם שאמורים להגיע מחו"ל, ואם מחר תהיה שביתה בנמל". לשם כך ביררו הזוג על מומחי גלידה בישראל שילמדו אותם את המלאכה, "שכרנו בחור שהיה אמור ללמד אותנו איך מייצרים גלידה משלב הבישול והטעמים דרך שלב ההגלדה שבה הופכים את הגלידה מנוזל למשהו מוצק עם מרקם ייחודי, שמעתי שהוא הכי טוב" מעיד אילן, "אבל דלית עם החושים החדים שלה שאלה אותי מה בעצם אנחנו יודעים עליו, אז ביקשנו ממנו להכין לנו גלידה, התוצאה הייתה מאכזבת, עוד גלידה לא מלהיבה, וכשניסינו לתת לו צ'אנס בשנית הוא חזר אלינו שוב עם גלידה מאכזבת". ואם כל זה לא הספיק אז התחילה האינתיפאדה השנייה כשתל אביב נשטפת בנחשול של פיגועי טרור, "זה היה טירוף" מספרת דלית, "אנחנו עומדים לפתוח גלידרייה ולא יודעים בעצם להכין גלידה וכל בית קפה שוכר שומרים שעוצרים בגופם מחבלים מתאבדים , אמרתי לאילן שאני נוסעת לאיטליה להביא מומחה, הצטיידתי ברשימה של גלידריות ידועות שהכרנו במהלך השהות שלנו ופשוט הגעתי לכל גלידרייה כדי להשיג מומחה שיחזור איתי ארצה, אבל זה היה אבוד, אף אחד לא היה מוכן לבוא לישראל כדי ללמד אותנו ולא משנה מה הסכומים שהצענו להם, כל מהדורת חדשות ברחבי העולם נפתחה בעוד פיגוע התאבדות בלב תל אביב, בצעד של ייאוש נכנסתי לחנות ספרים מקצועית בנושאי קולינריה, שאלתי היכן המדף שמתמחה בגלידה ופשוט העמסתי את כל כולו אל תוך המזוודה" היא צוחקת ונזכרת בקנס ששילמה על מטען עודף בשדה התעופה, "כשחזרתי לאילן פרקתי את המזוודה, הראיתי לו את הספרים ואמרתי לו שפה העתיד שלנו". עכשיו בני הזוג עמדו בפני בעיה אחרת, "מהם בעצם הספרים האלו?" מסביר אילן, "זה לא מתכונים כי מתכונים זה משהו סודי שעובר מאב לבנו או נשאר בכספת של חברת הגלידות, אלו היו ספרים עם נוסחאות שמסבירות על סוכרים בגלידה, על אחוזי השומן, ועל המוצקים שאתה יכול להכניס, היינו יושבים לילות שלמים, מפרקים את הנוסחאות מנסים לבנות טעם ויוצאים בסוף הלילה עם דף נייר ועליו מתכון תיאורטי בלי לדעת אם הוא יתפוס או לא". הגלידרייה בבן יהודה עדיין לא עמדה על הרגליים, ולזוג בר לא היה מקום לנסות את המתכונים, לשם כך הם גייסו ווילה מפוארת של חבר בקיסריה שבדיוק נבנתה, כשבחדר הכביסה העתידי היה שקע תלת פאזי שהיה דרוש להפעלת הציוד, הם העבירו לשם את מכונת הגלידה והחלו בניסויים, "זה היה פשוט טירוף" מספרת דלית, "לנסוע יום יום מהמרכז לקיסריה אחרי שהיית ער כל הלילה וחיברת מתכונים, לייצר גלידה ולגלות שהיא כבדה מידי, או אוורירית מידי ולפעמים סתם יוצאת דלילה, לאחר שהגענו למרקם שרצינו, העמסנו הכל בתוך קלקרים ובדרך חזרה למרכז היינו מחלקים את הגלידה הנסיונית בין חברים עם שאלונים, לבסוף גם על השאלונים ויתרנו, ופשוט התקשרנו למחרת לשאול אם הגלידה טעימה או לא ואז הגיעה הפתיחה". את אייסברג פתחו הזוג במרץ האפרורי, גלידה שעשויה מחומרי איכות, בטעמים לא ידועים כשהמחיר הגבוה נגזר מחומרי הגלם. "היה די שומם פה" ניזכר אילן, "חודשים עייפים ששאלנו את עצמינו אם עשינו את הדבר הנכון, ואז לאחר שלושה חודשים אודטה דנין שוורץ כתבה עלינו בידיעות אחרונות, היא היללה את הטעמים המקוריים וההיענות הייתה מיידית, למחרת בשבת היה פה תור עצום, בעשר בערב סגרנו את הדלתות כי הגלידה פשוט נגמרה כשאנחנו מתנצלים בפני לקוחות זועמים שהגיעו מרחוק, הסתובבתי לדלית ואמרתי לה שהתחילו סוף כל סוף צרות טובות".

את שש השנים הבאות בילו הזוג ברחוב בן יהודה, דוחים עשרות אם לא מאות הצעות של אנשי עסקים לפתוח סניפים ולהעניק זכיינות, "התאפקנו, לא רצינו לשנות את הפורמט", מספרת דלית, "הגלידה מיוצרת פה במטבח שלנו בשיטה פרימיטיבית, מבשלים את הכל על סיר, טועמים ומתקנים תיבול. כשמכינים למשל את הטעם תותים בשמנת, צריכים להבין שהתותים של תחילת העונה הם לא התותים של סופה, וצריכים לשנות את כמויות הסוכר, איך זכיין יבין את זה?". לאחר שש שנים חברו הזוג בר לזוג מצליח אחר, עפרה ואבי גנור ממסעדת מנטה ריי ובצוותא הם פתחו את אייסברג וולקנו, חיבור של פיצריית גורמה עם הגלידה, כיום הרשת מונה ארבעה סניפים בתל אביב ועוד שלושה מחוץ לעיר, את הגלידה לסניף המקורי בבן יהודה עדיין מייצרים במטבח מאחור, כשאת הגלידה לשאר הסניפים מייצרים בסניף בנמל.

גלידת קפה שחור והל של חיים כהן

באייסברג לא נוהגים לחדש טעמים, רוב רובם של הטעמים הפופולאריים קבועים אבל מידי פעם מתרחשים פסטיבלים כמו פסטיבל טעמי השוקולד, אז כל הויטרינה מתמלאת בטעמי שוקולד שונים, כעת לכבוד עשור לאייסברג החליט אילן בר לחזר אחרי שפים ידועים כמו ישראל אהרוני, חיים כהן ואייל שני ולשאול אותם מה הטעם שעליו הם חולמים, "החלטתי לאתגר את עצמי, תמיד אני זה שחושב על טעמים ועכשיו בפעם הראשונה אני מקבל בקשה לטעם חדש ואז מתחיל לחשוב איך מייצרים אותו, קיבלתי בקשה לייצר גלידת עגבניות, איך לעזאזל מייצרים גלידה מעגבניות?" הוא תמה, את הטעם אם לא ניחשתם עד עכשיו ביקש אייל שני, "הרגשתי כמו בתחילת הדרך, מייצר טעם ואז נוסע איתו לשף, נותן לו לטעום ומבקש תיקונים". בין הטעמים שיחגגו יום הולדת עשר לאייסברג אפשר למצוא גלידת קפה שחור והל של חיים כהן, גלידת שמנת עם קרם פטיסייר ועוגת שמרים ופרג של אביב משה, גלידת וניל בניחוח לבנדר של ישראל אהרוני וכמובן גלידת שמנת עם ריבת עגבניות תמר ועגבניות קצופות של אייל שני, הגלידות ימלאו את הויטרינה במקום הטעמים הידועים וימכרו במחיר הרגיל של 79 ₪ לקילו או 18 ₪ למנה. (מתוך טיים אאוט 17/6/2010)

גלידת שמנת עם ריבת עגבניות תמר ועגבניות קצופות של אייל שני

הפסטה של פליני

קולנוע רב חן, מבתי הקולנוע האחרונים בתל אביב כולה החליט להשתפץ כדי לעמוד בתחרות מצד מתחמי הענק שמאגפים את העיר מכל הכיוונים וכדי לתת אופציה ראויה לתושבי מרכז העיר שלא מוכנים לנסוע להרצליה, ראשון ורמת גן כדי לתפוס סרט טוב. לשם כך הוא צמצם את מספר האולמות משש לארבע, כשמיליונים הושקעו בציוד הקרנה, שיפוץ המבנה, והכיסאות המיושנים הוחלפו בכאלו שמתאימים לימינו.

בתיאטראות ישראל, שבבעלותם הקולנוע בן החמישים (עוד מהימים שהיה נקרא סתם קולנוע חן) החליטו שמגיע לקולנוע גם בר/מסעדה, שישדרג את כל המתחם כלפי מעלה ויוכל לאכלס פרמיירות נוצצות מעוטרות כוכבים, מפגשים עם במאים וסתם לתת אופציה נחמדה לבילוי נוסף אחרי או לפני הסרט מתוך ידיעה שאזור ככר דיזנגוף המוזנח קמעה לא ניחן בשלל מסעדות איכות מלבד בתי קפה ומזללות . לשלם כך הם ציוותו את יוסי טוכנר, מסעדן ותיק מחיפה (סטקיית הבוקרים הותיקה ועוד שלל מסעדות בעיר הנמל) שפתח את פדריקו, ביסטרו שמתחבא בקומה הראשונה של המתחם וקרוי על שם פדריקו פליני, "מטרת המקום היא לתת אופציה לבאי הקולנוע לבילוי איכותי, כמובן לא רק מי שקונה כרטיס יוכל לאכול פה, כי מעתה הכניסה לרב חן פתוחה לכולם, את הכרטיסים יקרעו בדלתות האולם" הוא מבהיר, בפדריקו שמקושט בכרזות מסרטי פליני כמו דולצ'ה ויטה, ושמונה וחצי, ופסנתר כנף שטוכנר מבטיח להפעיל אותו בערבים ניתן למצוא עלי זוקיני צרובים במילוי גבינת עזים (28 ₪) או פום רושטי – מאפה תפו"א עם פרוסת חזה אווז וביצת עין (34 ₪) יש גם מגוון של סלטים כמו קיסר וניסואז (35 ₪) קרפצ'יו פילה עגל (32 ₪) ומגוון של פסטות (38 ₪), "חומרי הגלם שלנו הם הכי טובים" מבהיר טוכנר, "הגבינות מהולנד ואיטליה למשל, ורוב המנות הם בקטגוריית המנות הראשונות, לא טאפס קטנטן, אלא מנה נחמדה שמתומחרת בהגינות ונותנת אופציה לנשנש כמה מנות בלי להרגיש את הכיס, המטרה היא להעניק חוויה איכותית מצד אחד, לשמוע קצת מוסיקה ולאכול אוכל טוב, והכל במחירים הגיוניים, סועד לא צריך לשלם פה יותר משבעים שקלים".

פדריקו – רחוב בן עמי 16 (קולנוע רב חן) טלפון 03-5252084 שעות פתיחה: א'-ש' 12:00 עד לקוח אחרון. (פורסם בטיים אאוט תל אביב, 10/6/10)

בעבוע עדין

הפינה ברוטשילד 32 ידעה הרבה תהפוכות במשך השנים, הברים בלאומליך ועטרה, נפתחו, הכו גלים בעיר ונסגרו, וכעת נפתח במקום שמפינה – בר מבעבעים שמשלב בשמו את גולת הכותרת של המקום ואת הלוקיישן הפינתי. את שמפינה פתחו החבורה שמורכבת מדויד חדד, קרן אהרוני ואיתמר קולן. "אני פה כבר כמה שנים" מסביר חדד, שהיה אחראי גם על עטרה, בלאומליך והבר ארבינקא ביהודה הלוי "לאט לאט הצטרפו אלי עוד ועוד אנשים שעבדו פה, התחברנו אחד לשנים והפכנו לכדי קבוצה" הוא מסביר, "החלטנו לפתוח כעת את שמפינה שהוא בר מבעבעים שפונה לחתך גילאים מבוגר יותר ממה שהיה נהוג פה, בני שלושים פלוס, מין הסתם כי גם אנחנו וגם הקהל שלנו התבגר, הבחירה במבעבעים היא פשוטה, זהו הדרינק המושלם למזג אוויר הישראלי והאווירה שהוא גורם פשוט מדהימה, גם המקום מעוצב פחות בקטע של פיק אפ בר ויותר באווירה נעימה ומכובדת".

קהל בוגר יותר. שמפניה (צילום: זיו שדה)

התפריט מורכב מאין סוף מבעבעים, חלקם עממיים כמו קאווה מספרד עם לייבלים כמו אליגואר (119/34 ש"ח) או קודורניו (160 ₪) יש גם שלל בקבוקי למברוסקו מיקב קיוויאקלי (119 ₪) ופרוסוקו איל וינו דה פואטי (132 ₪). "הקונספט הוא להעניק למי שמזמין בקבוק שלם גם תוספת טעמים מסירופים איכותיים כמו אבטיח, סיגליות ואפרסק כך שמי שרוצה לתבלן את המשקה מוזמן לרקוח קוקטייל בעצמו" מבהיר חדד, הכוסות במקום הם כוסות גביע גבוהות, כאשר את כוסות הפלוט היוקרתיות (והנשיות מעט, שמרתיעות גברים מסוקסים) ישמרו לשמפניות הצרפתיות כמו מואט א שנדון (372 ₪) או דום פרניון (1400 ₪), באגף הישראלים יש ייצוג לפרייבט קולקשיין של כרמל (174 ₪) ושרדונה בלאן דה בלאן מבעבע של יקב פלטר הבוטיקי (261 ש"ח) את תפריט האוכל בשמפינה בנה רועי סופר שמייעץ גם לרשת ג'ירף ומנהלת המטבח בפועל היא מורן כהן שעברה ברפאל, חדר אוכל ובראסרי. וניתן למצוא בו מנות כמו ברוסקטה סלמון וגוואקומלה וואסבי (33 ₪),קרוקט בורי ברוטב יוגורט ומייפל יוזו (38 ₪) יש גם שרימפס בשמפניה, איך לא, עם חמאה, שום פלפלים ועשבי תיבול (42 ₪) ואפילו פיש אנד צ'יפס (44 ₪)."שדרות רוטשילד הן בפירוש החלק הכי אירופאי בעיר והחלטנו שמגיע לעיר גם בר בניחוח אירופאי יוקרתי" מסכם חדד

שמפינה – רוטשילד 32 תל אביב, טלפון 03-5608852 שעות פתיחה א'-ש' 20:00-לקוח אחרון כאשר בשלב מאוחר יותר המקום יפתח מ- 18:00בימי חול ומ-13:00 בסופי שבוע.

(מתוך טיים אאוט 10/6/10)

רכבת לאיטליה

מסעדת פורלין הוותיקה, מרחוב הירקון נסגרה החודש עקב הריסת המבנה בו שכנה, ואנשי פורלין שכמובן ידעו על כך זמן רב מראש פותחים כעת את איטלקייה בתחנה, מסעדה איטלקית שנפתחה במתחם התחנה השוקק, סמוך לנווה צדק. על איטלקייה בתחנה אחראים ליאור בן עדי המנהל, ואמיר מרקוביץ' השף, שרכשו את פורלין בת ה-18 לפני שש שנים וכעת הגו מסעדה איטלקית, שונה לחלוטין מהצרפתית של רחוב הירקון: "כשהבנו שתמה תקופת פורלין עקב ההריסה, הגענו למתחם התחנה כדי לראות אולי אפשר להעביר את פורלין לפה", מסביר בן עדי, "המקום פשוט נראה כמו פיאצה איטלקית מופלאה, ואמרנו לעצמינו שמסעדה צרפתית לא תשתלב פה, ואיטלקית תוכל להיטמע במתחם בהצלחה, אפילו גלידה איטלקית יש לנו פה בסמוך", הוא מחייך מצביע על סניף וניליה השכן, "אמיר מרקוביץ' השף עשה בעצם את ההתמחות שלו בצרפת במסעדת לה בוקינסט של השף גי סוואה, מסעדה מעוטרת כוכבי מישלן, שבעצם היא מסעדה קורסיקאית כך שהמעבר שלו בין המטבח הצרפתי לאיטלקי הוא די חלק".

ברוסקטת אנשובי של איטלקיה בתחנה (צילומים: רותם דרוב)

באיטלקייה בתחנה מגישים מטבח דרום איטלקי עם התמקדות במאכלי ים, שהיא ההתמחות של מרקוביץ', אפשר למצוא מנות איטלקיות קלאסיות כמו מלון ופרשוטו (32 ₪) וגם ארטישוק סיצילאני מושרה בתוך מרינדה סודית (30 ₪) יש גם תמנוני פלרמו – פרוסות זרועות תמנון עם ארטישוק, זיתים וצנוברים (48 ₪) וגם קלאמרי מלאנזנה – טבעות קלאמרי עם בצל, עגבניות מיובשות על חצי חציל עם יוגורט ונענע (42 ₪) יש גם מגוון של פיצות החל ממרגריטה (50 ₪) וכלה בפיצת פירות ים מפונפנת (70 ₪), לעיקריות יש מגוון של דגים כמו פילה לברק ודניס (96-98 ₪) וניוקי סרטנים כחולים (86 ₪), במקום יגישו בעתיד בראנצ'ים ובינתיים יש עסקיות בטווח השעות הרחב בין 12:00-18:00. "לפני שפתחנו את המסעדה יצאנו לסיור קולינרי בדרום איטליה" מסביר בן עדי, "לא במטרה להעתיק מנות ספציפיות, אלא יותר להבין את חומרי הגלם האיכותיים, הגבינות, העגבניות והשמן זית, וגם כדי להבין טוב יותר איך אפשר להעתיק את האווירה המופלאה של איטליה לנווה צדק". איטלקיה בתחנה – מתחם התחנה נווה צדק. טלפון 03-5222664, שעות פתיחה א'-ש' 09:00-24:00

(מתוך טיים אאוט 10/6/10)

מלון עטוף בפרושוטו של איטלקיה בתחנה

חפשוני ביוני

זה קרה לפני ארבעה חודשים, יותר מידי שידורים חוזרים, של יותר מידי תוכניות שראיתי לאורך כל העשור האחרון (וגם כמה כאלו משנות התשעים) מילאו את לוח המשדרים של הוט, החלטתי שדי, מספיק, קוטעים את בלון החמצן, לוקחים אוויר ולומדים לנשום תחת מים. חישוב כללי הראה שיש באינטרנט מספיק אפשרויות להישאר מעודכנים, אם באמצעות הורדות ואם באמצעות צפייה ישירה. כפי שאתם בוודאי מתארים, זה לא היה קל, המוקדנית החביבה הציעה לי הכל, פשוט הכל (מסתבר שצריכים להיות אמיצים והחלטיים, אפשר לקבל יותר) הגדלת חבילות, סרטים בחינם, כשאני מתעקש ומבטיח שאני לא הולך ללווין, אני פשוט מתנתק ומפסיק לראות טלוויזיה, היא סירבה להאמין והציעה לי אפילו לחזור לממיר אנלוגי, כמו בשנות התשעים - "אתה יודע שפשוט...לא יהיה לך כלום, תצטרך לראות דרך המחשב, התרגום לא יתאים, הוא יתהפך לך בדיוידי" היא נחרדה, אמרתי לה שאני מתכוון לקרוא יותר ספרים, פשוט כך, נגד הטיעון הזה מסתבר לא היה לה מה לומר,נשק יום הדין! תזכרו את זה כשאתם רוצים להתנתק, ספרים רבותי ספרים, התירוץ המושלם.

אלו היו שלושה חודשים מוזרים ומענגים כאחד, הניתוק הסופי מהטלוויזיה השאיר אותי בהלם וקריז למשך שבוע, לאט לאט התחלתי קצת להוריד סדרות, אח"כ זנחתי גם את זה, הספרים באמת הגיעו ונגמעו בשקיקה, היה לי זמן להכל, שום כיור לא הושאר מלא, שום אמבטיה לא נשארה נגועת עובש, מסתבר שכשאין טלוויזיה, מוצאים רבע שעה לעשות הכל, אבל משהו כירסם בפנים, העונה החמה החלה ואני ידעתי, זה יגיע, מתי שהוא יוני יעמוד בפתח ואיתו המונדיאל, לזה לא הייתי מוכן, מוראות המונדיאל האחרון לפני ארבע שנים חקוקות אצלי כטראומה, בעקשנות צרכנית מעוררת כבוד לא שילמתי על שידורי הכדורגל בערוצי הספורט המוזרים שצצו רק לכבוד הטורניר ומצאתי את עצמי מבזבז יותר כסף על בירות והמבורגרים בפאבים כדי לצפות במשחקים חשובים, ובפעם הראשונה מאז גיל 14 ויתרתי על החוויה המענגת של צפייה בשלושה משחקים ביום, כי למי יש את הכוח לשבת בפאב שש שעות רצוף.

עקב שערוריית המונדיאל הקודם, החבר'ה מרוממה הרוויחו וקיבלו את כל השידורים כשהם מפרגנים כמה גם לערוץ 2, זאת אומרת הכל פתוח, אבל חיבור מחדש לכבלים לא בא בחשבון, צריכים כמו פעם, באייטיז כשהיה ערוץ 1 וזהו. לשם כך התחלתי להתעניין במהפכת השידור הדיגיטלי הפתוח, רכשתי ממיר דיגיטלי, שאפשר למצוא אותו בכל חנות חשמל תמורת אותו הסכום שהיה עולים לי חודשיים בכבלים, לא יותר, העיקרון פשוט, יש חמישה ערוצים בודדים, ערוצי 1,2,10 ערוץ הכנסת המהולל וערוץ 33. מספיק בהחלט. סריקה קצרה עם הממיר והופ, רואים את כל חמשת הערוצים, אפילו הבאנר בתחתית המסך שמופיע עם החלפת כל ערוץ ומודיע מה רואים עכשיו ומהי התכנית הבאה יש לנו פה, איזה פאן. כדי להאזין לנבחרת הזייפנית של כוכב נולד זה מספיק בהחלט. עכשיו צריכים להבין איך זה עובד, כשרואים, אז רואים מעולה, ממש כמו בכבלים הדיגיטליים, חלק וחד, אין פה פסים מרצדים או שלג ואבא ששולח אותנו לשחק עם האנטנה. אבל כשלא רואים, זה איום. פתאום התמונה מתעוותת, מתפקסלת לחלוטין ונתקעת לכמה שניות והופ השידור חוזר חלק ואיכותי, משכיח את הצרות שקרו, להקשיב לילדים צורחים בסופר נני זה לא אמור להפריע, אבל המונדיאל, אוי המונדיאל! האימה כשמסי יתחיל לדהור בתוך רחבת היריב והשידור יתקע לחמש שניות גורמת לי להרהר בכבלים, אבל לא אשבר, אם את המונדיאל הקודם ראיתי דרך לינקים שבורים של אתרים מקזחסטן עם שדר צורח בגרוזינית, כמה שניות של אימה ופיקסול לא ישבור אותי. (מתוך טיים אאוט 10/6/2010)

בטטת כורסה

כמעט כל המסעדות ובתי הקפה בעיר יקרינו את המונדיאל על מסכי ענק. ברשימה שלפניכם תמצאו את אלה שמתאמצים קצת יותר.





קפה ביאליק
בקפה ביאליק הוותיק מוותרים לכבוד המונדיאל על ההופעות החיות, שתי פלזמות ענקיות, צ'ייסרים ב-10 שקלים, מיני המבורגר, צ'יפס, קרפצ'יו ואפילו גרעינים שחורים שומו שמיים, יוגשו לקהל.
קפה ביאליק, ביאליק 2 תל אביב, 03-6200832

מוזס
ברשת מוזס מבטיחים להקרין את המונדיאל בכל הסניפים בתל אביב ומחוצה לה (הרצליה, ראשון לציון) בתפריט המיוחד נאצ'וס, מוזס הוט דוג או דאבל מינימי (2 המבורגרים קטנים), עם תוספת לבחירה וקרלסברג. את הארוחה ניתן להזמין לזוג ומעלה, ב- 75 ₪ לאדם.
מוזס טלפון: 9449*

סושיסמבה
בסושיסמבה פותחים את מרפסת הקיץ בדיוק בזמן למשחקי המונדיאל.במרפסת ובלאונג' המסעדה ישודרו המשחקים באמצעות מקרנים באיכות HD, עם דגש כמובן על הסלסאו מברזיל. במקום יוגשו מנות מיוחדות בסגנון ברזילאי. במקביל למנות, יהיה אפשר ליהנות מנשנושים מיוחדים לצד האלכוהול.
סושי סמבה - הברזל 27, רמת החי"ל ,תל אביב, טלפון 6444345 03

שיבויה
בשיבויה, הסושי בר מבוגרשוב ישדרו את המשחקים ויציעו מבצעים כמו שמונה יחידות מאקי אינסייד אאוט,ושליש בירה מחבית או קאמפרי אשכוליות (36, 38 ₪).
שיבויה - סושי בר- בוגרשוב 28, תל אביב. 03-6204927

סיטי קפה
אם לא בא לכם לשרוף אפילו שטר כסף אחד, אלא רק לשבת על אספרסו או כריך קטן, בשלושת סניפי קפה סיטי יוצבו מסכי ענק, ותמיד אפשר לזלול את כריך הסיניה המעולה.
קפה סיטי - קינג ג'ורג' 9, יהודה הלוי 44, ופלורנטין 38

אל גאוצ'ו
ברשת אל גאוצ'ו הארגנטינית, מלבד מלצרים לבושים בחולצות הנבחרת עם הספרה 10 האגדית (בתקווה שזה מה שיושיע את הנבחרת מפארסת האימון של מארדונה) מציעים בסניפים בירת גולדסטאר ללא תחתית ב-30 שקלים. וגם עסקית לאורך כל המשחקים ב-99 שקלים.
אל גאוצ'ו – מספר חינם. 1800-422-000

אסטראה
באסטראה, בית הקפה של שכונת כוכב הצפון, מציעים בירה שנייה בחמישים אחוז הנחה לאורך כל המונדיאל, ומי שיזמין לאורך כל הטורניר עצמו תשע בירות, יקבל את העשירית בחינם. ובנוסף אפשר ללגום שוטים של ערק (10 ₪) וסטולי (12 ₪). והסיכוי לפגוש כוכבי כדורגל ישראלים שמעטרים את השכונה, גבוה.
אסטראה – אבא קובנר 4 טלפון 03-7162576

רוי שוקולד
הזמינו אתכם לראות משחק, ואמרו לכם שיש כבר בירות ופיצוחים? אצל רוי שוקולד מציעים לכם להיות מתוקים ולהופיע אצל המארחים עם כדורגל עשוי שוקולד במתנה, יש כדורגל ענק במחיר 199 ₪, כדורגל בינוני ב-89 ₪ וגם פרלין כדורגל ב-5 ₪,
רוי שוקולד"- יד חרוצים 15 ת"א, קניון עזריאלי תל-אביב, קניון איילון רמת גן, ובסינימה סיטי בראשל"צ.

בלאק בורגר
ברשת ההמבורגרים בלאק, יציעו מלבד המבורגר ענק במשקל 450 גרם, גם צ'ייסר לבחירה על כל הזמנת חצי ליטר בירה. (ענבל, אין להם מספר כולל לכל הסניפים, ולא רציתי לרשום את כולם)

גלריית מומה
מי שזירת חיי הלילה של שוק הפשפשים עושה לו את זה, מוזמן לגלריית מומה, שם במרכזו של רחוב עולי ציון, שנהיה דומם בערבים, יפתח מסך ענק, וכל מי שיזמין בירה מחבית כמו ווינשטפן, גינס או טובורג יקבל צ'ייסר על חשבון הבית.
רחוב עולי ציון 7 , שוק הפשפשים, יפו טלפון: 03-6828142/ 03-6810194 מומה –

כרמלה בנחלה
במסעדת השף של דניאל זך, כרמלה בנחלה, יפתחו את הביר גארדן ברחבת הכניסה עם שלל בירות חיטה גרמניות, ומסכי ענק. בתפריט אוכל רחוב לא מחייב כמו כריך בשר מלחם שאור (38 ₪) בייבי ריב ברוטב צ'ילי (60 ₪) ונקניקיית טלה פיקנטית עם תפו"א ובצל (48 ₪)
רמב"ם 46 פינת התבור , טלפון 03 516141714, מדרחוב נחלת בנימין, כרמלה בנחלה –

פורטר אנד סאנ'ס
בבר הבירות פורטר אנד סאנ'ס שמאגד בתוכו חמישים ברזי בירה מכל העולם, יציעו על הבירות מאותן הארצות שמשחקות בדיוק באותו זמן (איזו בירה יש לצפון קוריאה?)הנחה משמעותית. מלבד זאת, כל מי שיציג דרכון זר של המדינות המשחקות באותו הרגע (כלומר תיירים וקומבינאטורים עם אזרחות זרה) יקבל בירה בחינם. הרווקים והרווקות ישתדלו להופיע בעיקר במשחקי הולנד ודנמרק בתקווה לחזות בקצת בלונד מקורי.פורטר אנד סאנס – רחוב הארבעה 14 תל אביב, טלפון טלפון: 6244355–03

ביסטרו 99
בביסטרו 99 מדיזנגוף יתמכו ללא עוררין בנבחרת אנגליה עם מסכי ענק (מוזר, חשבנו שביסטרו זה צרפת) כולל מנות כמו פיש אנד צ'יפס (32 ₪) או רוסט טלה עם תפו"א מדורה (48 ₪) בנוסף כל מי שיזמין בירה מחבית יקבל צ'ייסר על חשבון הבית
ביסטרו 99 - דיזנגוף 99 תל אביב, טלפון 03-5274488

ליליות בייקרי
בבייקרי ליליות במתחם בית אסיה יציעו אופציה שפויה יותר של המונדיאל עם פוקצ'ה, או כריך ואפילו קיש כולל סלט ולימונדה (27 ₪) בירת סקול (10 ₪) ומגוון נשנושים לצד הבירה, והכול בכורסאות ואווירה ממוזגת.
ליליות בייקרי – רחוב דפנה 2 טלפון 03-6965658

רוטשילד'ס קיטשן
ברוטשילד'ס קיטשן יקרינו את המשחקים במרפסת המסעדה, ולשם כך הכינה השפית סבינה וולדמן תפריט מונדיאל הכולל מנות כמו כנפיים ברוטב ברביקיו (22 ₪) ומחבר מזטים בליווי לחם אגוזים (39 ₪) כמו כן בזמן המשחקים הבירה הצ'כית באדוויזר תוצע במבצע 1+1.
רוטשילדס קיטשן – שדרות רוטשילד 73 תל אביב, טלפון
03-5257171

אילנ'ס
בבית הקפה אילנ'ס במתחם גיבור ספורט ברמת גן יוכלו באי המקום להמר על תוצאות המשחקים, כאשר מי שניחש נכונה, יוכל לבחור לעצמו איזו מנה מהתפריט שיחשוק בה.
אילנ'ס – רחוב בצלאל 28 מתחם הבורסה רמת גן. טלפון 03-5752121

בנימין
בבנימין, בר היין מנחלת בנימין מצדיעים למדינות המשתתפות עם מנות כמו סופלקי פרגית לנבחרת יוון, מולים מרנייר לצרפתים, פריטו מסיטו לפורטוגל ונקניקיה וכרוב כבוש לגרמניה, המשחקים יוקרנו על מסכי ענק ובירת סן מיגל תימזג במחיר מיוחד.
בנימין - בית יין ומעדנים, נחלת בנימין 30, תל אביב 03-5168410

אספרסו בר - הרצליה
בסניף אספרסו בר בהרצליה יקרינו את המשחקים על גבי מסכים, עם מבצעים מיוחדים בהתאם למדינות שמשחקות, עם נבחרת ארגנטינה תקבלו הנחה על האנטריקוט, כשנבחרת ברזיל תשחק הקפרינייה תמזג במחירים מיוחדים, אנגליה עם פיש אנד צ'יפס ונבחרת צרפת עם הקרואסונים.
אספרסו בר הרצליה- בן גוריון 7 טלפון- 09-9569958

מאפיית לחמים
בבר החדש של מאפיית לחמים הפונה אל הרחוב, יוקרנו המשחקים על גבי מסך ענק כשבירה מחבית תמזג במחיר 10 שקל, בנוסף פינצ'וס משתנים על הבר כמו ריבועי פוקצ'ה תרד וגבינות, ברוסקטה סלמון קרם פרש ותפוח אדמה וברוסקטה רוקפור, סלק ואגוזים.
מאפיית לחמים – רחוב חשמונאים 101 תל אביב, טלפון 03-5618111

קיוטו
במסעדת הסושי קיוטו בהרצליה יגישו את מנת המונדיאל - סשימי גביע העולם. נתחי טונה אדומה על מצע של "דשא" עלים עם כדורי אורז לבנים במחיר 59 שקלים, המשחקים יוקרנו במרפסת וכל מי שיזמין בירת ספורו היפנית יקבל קנקן סאקה חינם.
קיוטו - רח' אריה שנקר 7, הרצליה טלפון 057-2223333.

פאפ'ס
בפאפ'ס, האיטלקית של כרם התימנים יקרינו את המשחקים עם חיבה מוצהרת לנבחרת איטליה, מלבד ספיישלים שונים יגישו לחובבי הכדורגל הצמאים גם בירת פרוני ובקס ב-16 ₪ לבקבוק.
פאפ'ס – הלל הזקן 12 תל אביב, 03-5107373

שטרן1
בשטרן 1, בר הנקניקיות והבירות מפלורנטין מנצלים את המונדיאל כדי להתחיל לפתוח לצמיתות בשעות הצהריים, מסכי פלזמה באזורים שונים (מעשנים ולא מעשנים) ומבצעים של נקניקיות ובירות, וגם צ'ייסרים חינם למי שיזמין בירות מהמדינות שמשחקות
שטרן 1 – שטרן 1 פינת הרב פרנקל, טלפון 03-5187354

(פורסם בטיים אאוט 10.6.2010)

שובו של הסאב

אם היינו צריכים הוכחה שהניינטיז שוב שבאופנה, מלבד ההופעות של הפיקסיז, הפרודיג'י ומאסיב אטאק, אז רשת סאבווי שהאכילה אותנו בשנות התשעים בכריכי סאב מתקמבקת מחדש בתל אביב, והפעם בממלכת התיירים ברחוב בן יהודה. את הרשת החזיר לארץ גור גל, לשעבר מנכ"ל ברשת המלונות פתאל, "גדלתי על הכריכים של הרשת, כמו כולם בתל אביב של שנות התשעים, והמשכתי לאכול אותם כל השנים בכל הביקורים שלי בעולם, ראיתי את הפופולאריות של הרשת שעברה אפילו את מקדונלד במדד התפוצה והפעילות בארצות הברית, והחלטתי להביא אותה שוב".

מתקמבקת .סניף סאבווי בבן יהודה

הרשת שהגיעה לישראל ב-1992 עזבה כעבור 10 שנים לאחר גסיסה ארוכה, אבל גל לא חושש, "אנשים אהבו את המוצר, רק ניהול כושל של הסניפים הוריד אותה למטה, זה לא כך בכל העולם, התאמנו את המוצרים לחיך של הקהל הישראלי שאוהב לחם יותר אוורירי, קפה ממכונת אספרסו איטלקי ולא קפה אמריקאי דלוח, וגם המון עוף, מוצר חובה בישראל". בתפריט כריכים בסיסיים כמו חזה הודו, רוסט ביף או חזה עוף (17-21 ₪) ומי שירצה להגדיל את הכריך פי שניים יוסיף 11 שקלים. יש גם כריכים חמים כמו עוף טריאקי, כדורי בשר ברוטב עגבניות ואנטריקוט עם גבינה (18-26 שקלים) ואפילו שתייה מוגזת חופשי מהדיספנסר."התכנון הוא לפתוח תוך שלוש שנים כ-130 סניפים" מסביר גל את תכנית ההתפשטות, "כרגע יש עוד סניף שפועל כבר מספר חודשים בהרצליה, ובעתיד יהיו 33 סניפים בתל אביב רבתי, עקרונית אפשר לפתוח סאבווי בכל לוקיישן אפשרי, והתכנית היא להיות רשת המזון המהירה הגדולה בישראל, אין פה טיגונים ולא צריך מטבח ענקי, אנחנו לא משתמשים בשומן טראנס והנקניקים שלנו דלי נתרן". סאבווי – רחוב בן יהודה 27 תל אביב, טלפון 03-5104050, שעות פתיחה א'-ש' 08:30-01:30

רותם דרוב (פורסם בטיים אאוט 3/6/2010)

שותים אתכם

מחירי הבירות בברים תמיד היו גבוהים בעיר הזו, אולי עקב העובדה שבלייני העיר מתפננים על שליש בירה במשך ערב שלם כאילו זה קוקטייל חזק, להבדיל מהקולגות שחוגגים בצ'כיה, גרמניה ואנגליה ומפרקים שם ליטרים של בירה בלי למצמץ, מה שלא משאיר ברירה לבעלי הבית בישראל אם הם רוצים גם להרוויח על העסק שלהם.
אם בעבר התרגלנו שמחיר בירה צוננת מטפס להפרש של 300% יותר בבר מאשר בפיצוציה (7 ₪ לעומת 21 ₪ מחיר שמקובל על כולם) נראה כאילו באזור נמל תל אביב, מרשים לעצמם החברע'ס למתוח את הגבולות טיפה יותר, "במוצ"ש האחרון הלכתי אני וחברתי ל'גזוז' בנמל", מספר יונתן רודסבסקי, "הזמנתי מהבר שני בקבוקים של גולדסטאר והושטתי לברמן שטר של 50, התכוננתי כבר להשאיר לו את העודף כטיפ, אבל להפתעתי הוא ביקש ממני עוד שלושה שקלים, כלומר מחיר לזוג בקבוקי גולדסטאר טיפס ל-53 שקלים, 26.5 שקלים לאחד! מדברים הרבה בעיר הזו על שכר הדירה הגבוה או החניה, אבל אם אני לא יכול להתפנן בכיף עם בירה בים, זאת בעיה חמורה בדיוק כמו האחרות", יש לציין שביום יום גזוז עובדת כמסעדה ומחיר בקבוק גולדסטאר נמכר בה תמורת 18 שקלים, ובערבי הסופ"ש נהפכת המסעדה לבר, אז גם מחיר הבירה קופץ.

בתמונה - חשבון על סך 160 ש"ח

תומר, בליין עירוני וחובב בירה ביקר בשבת האחרונה, ארתור הוא מתחם רחב המציג את עצמו כבר אירי וגן בירות גרמני עם מבחר מעורר קנאה של בירות מחבית, ושוכן בהאנגר 23 במרכזו של נמל תל אביב. "כאשר ביקשתי לראות תפריט בירות מלבד זה של האוכל נתבשרתי כי לא קיים כזה", הוא מספר, "בירור קצר אצל הברמן העלה ששליש ברבר, בירת אייל בלגית עולה כאן 36 שקלים, מחיר שבמקומות אחרים יספיק לך לחצי ברבר".
אז נכון, סביר להניח שאוצר מפעלי ים, החברה ששיקמה את נמל תל אביב למתחם מדהים, כזה שמשוויצים בו בפני אורחים מחו"ל, לוקחת שכר דירה גבוה מבעלי העסקים שמבחינתם תלויים בעיקר בעונה החמה בכלל ובסופי השבוע בפרט, כדי להחזיר את ההוצאות. והמציאות העסקית האכזרית גורמת למספר לוקיישנים בנמל להיפתח ולהסגר שוב ושוב כל פעם תחת שם וקונספציה אחרים. לעת עתה נתנחם בזה שהשקיעה והלחות עדיין לא עולים כסף, ותמיד אפשר להיזרק על המזח עם ציידנית קטנה מלאה בבירות שקנינו במכלת

מגזוז נמסר כי המקום נהפך לבר בסופי שבוע והמחירים משתנים בהתאם, תיצור איתך קשר מיד מי שמטפלת ביחסי הציבור במקום ותיתן לך תגובה מסודרת" התגובה המסודרת מעולם לא הגיעה
מארתור נמסר כי אלו המחירים הנהוגים בנמל, כרגע אין לנו תפריט בירות כי הוא בדפוס, ואנחנו גם לא זוכרים אותו בעל פה". מה שלא מפריע למקום לעבוד ולהמשיך למכור בירות.

רותם דרוב (פורסם בטיים אאוט 3/6/2010

שוק המרינה

מסעדת מרקט ארנה שנפתחה על המרינה בהרצליה, רוצה להביא את מטבח אגן הים התיכון אל הים התיכון, המסעדה נפתחה על ידי קבוצת המשקיעים ש.ב.ע בראשות היזם צפריר גינסברג, כשבבעלותה מרכז האירועים קסיופאה, גם הוא במרינה, ורשת פאפאגיו.

המסעדה בעצם נפתחה במקום סניף פאפאגיו שפעל במקום כשהיא מצוידת במרפסת רחבה המשקיפה אל הים והמרינה היפה, ועל בניית התפריט הופקד גאי הראל שהיה השף בפועל של מסעדת ארקדיה בניצוחו של עזרא קדם. "זוהי מסעדת שוק" אומר בבי סלוצקי מנהלת המסעדה, "לקחנו את ההשראה ממסעדות שווקים אחרות לאורך חופי הים התיכון, כשהקונספט מתחלק לשניים, יש את ה"טעימות" ואת התפריט המרכזי, הטעימות הן בעצם מנות קטנות שמגיעות לשולחן ומתוכן בוחר הסועד מה בא לו, בכוונה לא קראנו לזה טאפ'ס או מזאטים כדי לא לשייך את זה למטבח ים תיכוני כזה או אחר".

מתוך מגוון הטעימות שאפשר לבחור תמורת 15 שקלים ניתן למצוא סלק צלוי עם אגוזים, טרטר סינטה על טוסט, קרם חצילים, סינטה כבושה, סביצ'ה דג ים ופלפלים קלויים עם שום. בתחום המנות העיקריות יש אנטריקוט עם ירקות בגריל במשקל 300/500 גרם (110/145 ₪) ניוקי עם עגבניות טריות ושעועית ירוקה (48 ₪) דגים קטנים ומטוגנים (65 ₪) וגם תבשילי קדרה כמו קציצות בקר וכבש עם גרגרי חומוס, חצילים ורכז רימונים (62 ₪). "כל האוכל שלנו הוא עונתי וטרי, בדיוק כמו בשוק" מדגישה סלוצקי, "מה שלא יהיה טרי ובעונה לא יכנס לתפריט".מרקט ארנה – קניון ארנה, מרינה הרצליה (קומה ראשונה). טלפון 09-9564000 שעות פתיחה א'-ה' 12:00-24:00 ו' 12:00 עד שעתיים לפני כניסת השבת, מוצ"ש שעה אחרי יציאת השבת עד 24:00. כשר. (פורסם בטיים אאוט, 3/6/1010)רותם דרוב

מהחווה לצלחת

מתחם החווה בפארק הירקון, סמוך לשבע תחנות הוא פנינה עירונית מופלאה. המקום שהוקם לפני שבעים שנה שימש כל השנים כחווה לימודית לתלמידי בתי הספר של הסביבה על שטח רחב ידיים של שבעים דונמים, ומי שלא הזדמן למקום בתור תלמיד, היה יכול לגדול בשיכון וותיקים הסמוך וכלל לא לבקר בה. לפני שנה וחצי החליטה עיריית תל אביב, שהשטח נמצא בבעלותה, שהגיע הזמן לפתוח את החווה לקהל הרחב, עם פינות חי ונוי, סדנאות לילדים ועוד המון פעילויות.כל מה שהיה חסר בחווה זה מקום נחמד להתרווח מתחת לעצים, עם מזג האוויר המופלא שכמו מנותק מגוש דן המהביל.

לשם כך נפתחה גרלינדה – מעין טאפס בר עם שולחנות עץ נמוכים מצד אחד ושולחנות קק"ל מפוזרים בין העצים מצד שני. את גרלינדה פתחו עדי הל וניר צוק שלא ממהר לפתוח מקומות מחוץ ליפו מכורתו. "צריכים להבין שניר צוק הוא לא העניין פה", מסביר הל עם התנסות ראשונה בעולם המסעדנות, לאחר שעבר בין הקיצוניות של תחום הלוגיסטיקה והשיווק לתחום של ענייני הרוח כמו הקמת מרכז אומ למדיטציות בכרמל בצוותא עם רפיק (תמיר) קמחי, "הקהל לא צריך לחשוב שגרלינדה היא איזו שלוחה יפואית של מתחם צוק, לא ברמת המנות ובטח לא ברמת התמחור, העיקרון שמנחה אותנו הוא שאף פעם מקומות שמספקים זולה נחמדה מתחת לעצים, לא יודעים לתת שירות או קולינריה כמו שצריך, ובאנו לשנות את המצב הזה".

את הל הכיר צוק דרך חבר משותף, ולאחר שהכירו בחר הל להתחתן במתחם צוק, יום אחד גרר צוק את הל לרמת גן להראות לו את החווה שיצאה במכרז למסעדה והשניים החליטו לצאת לדרך כשהם משפצים את המקום במו ידיהם במשך שלושה חודשים. בתפריט הקליל שמכיל מנות שיוצאות מטאבון "שמריחים למרחוק" אפשר למצוא פוקצ'ה עשבים (15 ₪) פיצה קלאסית (35 ₪) וגם חציל עם טחינה (25 ₪), יש גם פלטת גבינות עזים ממחלבת בוטיק (55 ₪) ועלי גפן ביוגורט וצ'ילי או אנשובי עם עגבניות ובזיליקום (19 ₪)."אנחנו לא באנו עם בשורה קולינרית מרעישה" מסביר הל, "סך הכל אנחנו רוצים לקחת חומרי גלם טובים ולהתייחס אליהם בכבוד וזהו". גרלינדה – מתחם החווה החקלאית פארק הירקון - הכניסה מרחוב רוקח ברמת גן, מול בית מספר 74. טלפון 03-5755162 שעות פתיחה א'-ה' ש' 17:00-לקוח אחרון, ו' 18:00 עד לקוח אחרון.

רותם דרוב

(פורסם בטיים אאוט 3/6/2010)