זה קרה לפני ארבעה חודשים, יותר מידי שידורים חוזרים, של יותר מידי תוכניות שראיתי לאורך כל העשור האחרון (וגם כמה כאלו משנות התשעים) מילאו את לוח המשדרים של הוט, החלטתי שדי, מספיק, קוטעים את בלון החמצן, לוקחים אוויר ולומדים לנשום תחת מים. חישוב כללי הראה שיש באינטרנט מספיק אפשרויות להישאר מעודכנים, אם באמצעות הורדות ואם באמצעות צפייה ישירה. כפי שאתם בוודאי מתארים, זה לא היה קל, המוקדנית החביבה הציעה לי הכל, פשוט הכל (מסתבר שצריכים להיות אמיצים והחלטיים, אפשר לקבל יותר) הגדלת חבילות, סרטים בחינם, כשאני מתעקש ומבטיח שאני לא הולך ללווין, אני פשוט מתנתק ומפסיק לראות טלוויזיה, היא סירבה להאמין והציעה לי אפילו לחזור לממיר אנלוגי, כמו בשנות התשעים - "אתה יודע שפשוט...לא יהיה לך כלום, תצטרך לראות דרך המחשב, התרגום לא יתאים, הוא יתהפך לך בדיוידי" היא נחרדה, אמרתי לה שאני מתכוון לקרוא יותר ספרים, פשוט כך, נגד הטיעון הזה מסתבר לא היה לה מה לומר,נשק יום הדין! תזכרו את זה כשאתם רוצים להתנתק, ספרים רבותי ספרים, התירוץ המושלם.
אלו היו שלושה חודשים מוזרים ומענגים כאחד, הניתוק הסופי מהטלוויזיה השאיר אותי בהלם וקריז למשך שבוע, לאט לאט התחלתי קצת להוריד סדרות, אח"כ זנחתי גם את זה, הספרים באמת הגיעו ונגמעו בשקיקה, היה לי זמן להכל, שום כיור לא הושאר מלא, שום אמבטיה לא נשארה נגועת עובש, מסתבר שכשאין טלוויזיה, מוצאים רבע שעה לעשות הכל, אבל משהו כירסם בפנים, העונה החמה החלה ואני ידעתי, זה יגיע, מתי שהוא יוני יעמוד בפתח ואיתו המונדיאל, לזה לא הייתי מוכן, מוראות המונדיאל האחרון לפני ארבע שנים חקוקות אצלי כטראומה, בעקשנות צרכנית מעוררת כבוד לא שילמתי על שידורי הכדורגל בערוצי הספורט המוזרים שצצו רק לכבוד הטורניר ומצאתי את עצמי מבזבז יותר כסף על בירות והמבורגרים בפאבים כדי לצפות במשחקים חשובים, ובפעם הראשונה מאז גיל 14 ויתרתי על החוויה המענגת של צפייה בשלושה משחקים ביום, כי למי יש את הכוח לשבת בפאב שש שעות רצוף.
עקב שערוריית המונדיאל הקודם, החבר'ה מרוממה הרוויחו וקיבלו את כל השידורים כשהם מפרגנים כמה גם לערוץ 2, זאת אומרת הכל פתוח, אבל חיבור מחדש לכבלים לא בא בחשבון, צריכים כמו פעם, באייטיז כשהיה ערוץ 1 וזהו. לשם כך התחלתי להתעניין במהפכת השידור הדיגיטלי הפתוח, רכשתי ממיר דיגיטלי, שאפשר למצוא אותו בכל חנות חשמל תמורת אותו הסכום שהיה עולים לי חודשיים בכבלים, לא יותר, העיקרון פשוט, יש חמישה ערוצים בודדים, ערוצי 1,2,10 ערוץ הכנסת המהולל וערוץ 33. מספיק בהחלט. סריקה קצרה עם הממיר והופ, רואים את כל חמשת הערוצים, אפילו הבאנר בתחתית המסך שמופיע עם החלפת כל ערוץ ומודיע מה רואים עכשיו ומהי התכנית הבאה יש לנו פה, איזה פאן. כדי להאזין לנבחרת הזייפנית של כוכב נולד זה מספיק בהחלט. עכשיו צריכים להבין איך זה עובד, כשרואים, אז רואים מעולה, ממש כמו בכבלים הדיגיטליים, חלק וחד, אין פה פסים מרצדים או שלג ואבא ששולח אותנו לשחק עם האנטנה. אבל כשלא רואים, זה איום. פתאום התמונה מתעוותת, מתפקסלת לחלוטין ונתקעת לכמה שניות והופ השידור חוזר חלק ואיכותי, משכיח את הצרות שקרו, להקשיב לילדים צורחים בסופר נני זה לא אמור להפריע, אבל המונדיאל, אוי המונדיאל! האימה כשמסי יתחיל לדהור בתוך רחבת היריב והשידור יתקע לחמש שניות גורמת לי להרהר בכבלים, אבל לא אשבר, אם את המונדיאל הקודם ראיתי דרך לינקים שבורים של אתרים מקזחסטן עם שדר צורח בגרוזינית, כמה שניות של אימה ופיקסול לא ישבור אותי. (מתוך טיים אאוט 10/6/2010)
אלו היו שלושה חודשים מוזרים ומענגים כאחד, הניתוק הסופי מהטלוויזיה השאיר אותי בהלם וקריז למשך שבוע, לאט לאט התחלתי קצת להוריד סדרות, אח"כ זנחתי גם את זה, הספרים באמת הגיעו ונגמעו בשקיקה, היה לי זמן להכל, שום כיור לא הושאר מלא, שום אמבטיה לא נשארה נגועת עובש, מסתבר שכשאין טלוויזיה, מוצאים רבע שעה לעשות הכל, אבל משהו כירסם בפנים, העונה החמה החלה ואני ידעתי, זה יגיע, מתי שהוא יוני יעמוד בפתח ואיתו המונדיאל, לזה לא הייתי מוכן, מוראות המונדיאל האחרון לפני ארבע שנים חקוקות אצלי כטראומה, בעקשנות צרכנית מעוררת כבוד לא שילמתי על שידורי הכדורגל בערוצי הספורט המוזרים שצצו רק לכבוד הטורניר ומצאתי את עצמי מבזבז יותר כסף על בירות והמבורגרים בפאבים כדי לצפות במשחקים חשובים, ובפעם הראשונה מאז גיל 14 ויתרתי על החוויה המענגת של צפייה בשלושה משחקים ביום, כי למי יש את הכוח לשבת בפאב שש שעות רצוף.
עקב שערוריית המונדיאל הקודם, החבר'ה מרוממה הרוויחו וקיבלו את כל השידורים כשהם מפרגנים כמה גם לערוץ 2, זאת אומרת הכל פתוח, אבל חיבור מחדש לכבלים לא בא בחשבון, צריכים כמו פעם, באייטיז כשהיה ערוץ 1 וזהו. לשם כך התחלתי להתעניין במהפכת השידור הדיגיטלי הפתוח, רכשתי ממיר דיגיטלי, שאפשר למצוא אותו בכל חנות חשמל תמורת אותו הסכום שהיה עולים לי חודשיים בכבלים, לא יותר, העיקרון פשוט, יש חמישה ערוצים בודדים, ערוצי 1,2,10 ערוץ הכנסת המהולל וערוץ 33. מספיק בהחלט. סריקה קצרה עם הממיר והופ, רואים את כל חמשת הערוצים, אפילו הבאנר בתחתית המסך שמופיע עם החלפת כל ערוץ ומודיע מה רואים עכשיו ומהי התכנית הבאה יש לנו פה, איזה פאן. כדי להאזין לנבחרת הזייפנית של כוכב נולד זה מספיק בהחלט. עכשיו צריכים להבין איך זה עובד, כשרואים, אז רואים מעולה, ממש כמו בכבלים הדיגיטליים, חלק וחד, אין פה פסים מרצדים או שלג ואבא ששולח אותנו לשחק עם האנטנה. אבל כשלא רואים, זה איום. פתאום התמונה מתעוותת, מתפקסלת לחלוטין ונתקעת לכמה שניות והופ השידור חוזר חלק ואיכותי, משכיח את הצרות שקרו, להקשיב לילדים צורחים בסופר נני זה לא אמור להפריע, אבל המונדיאל, אוי המונדיאל! האימה כשמסי יתחיל לדהור בתוך רחבת היריב והשידור יתקע לחמש שניות גורמת לי להרהר בכבלים, אבל לא אשבר, אם את המונדיאל הקודם ראיתי דרך לינקים שבורים של אתרים מקזחסטן עם שדר צורח בגרוזינית, כמה שניות של אימה ופיקסול לא ישבור אותי. (מתוך טיים אאוט 10/6/2010)
כל פעם שאני רואה את הילדה שלי בוהה בטלוויזיה אני מבינה כמה הקופסה המרובעת הזאת הרסנית.
השבמחקתמיד התגאתי בכך שאני "לא רואה טלוויזיה", אבל לאור העובדה שאני חוגגת על כל הסרטים בחינם שקיימים ברשת, אני חושבת שקצת החמצתי את הרעיון של להתעסק בעולם שמחוץ למסך.